אני > החברה

אני דמיינתי איך אראה כשאהיה מבוגרת יותר.
אני דמיינתי כיצד כל הפצעונים יתפוגגו, והשפתיים שלי יחזרו לפרופורציות קטנות יותר, ולא יהיו בעלות יובש. אני דמיינתי כיצד השיער שלי יתארך, ויהפוך לחלק יותר מהתלתלים הרבים שיש לי עכשיו. אני דמיינתי שאגבה, ואגיע לפחות לגובה של אבי. אני דמיינתי ששערות הרגליים, בתי השחי והערווה יגזזו והגוף שלי יראה נקי, מושך. אני דמיינתי את כל השומן הלא נחוץ בירכיים מתנדף אחרי המון התעמלות. אני דמיינתי את החזה גדל, אבל לא יותר מידי, גדל למידה שאני אוהב.
אני דמיינתי את עצמי כבחורה יפהפייה, שבעצם, לא תצטרך לפחד מהמראה שלה ולעצור עצמה בגלל בעיות שטותיות.

ואני מסתכלת על בחורות כל כך יפות, ונזכרת בפנטזיות שלי.
"זהו אידאל היופי המלאכותי של החברה שלנו." אמרה לי פעם מישהי, כחושה, רזה, עייפה. כי היא כבר ידעה, והמילים הללו פשוט נחרטו על עורה.