אני בורח …

אני יושב בעדינות על מיטתי, ונשכב עליה.
חושב על הכל, חושב על הלימודים שלי, חושב על העזיבה שלי
חושב על החשיפה שלי, אני מנסה למצוא תשובות לשאלות שלי, אבל אני לא מצליח.
שערי הארוך והכהה, התפזר על הכרית שלי, הכרית שישנתי עליה 17 שנים, סוף סוף זה קורה. אני עוזב את הארץ הזו, אני בורח מפה.
אני הולך רחוק, לא אשאר כאן. ליבי כאוב, אכן. אך הכאב שספגתי פה? אני מאמין שלא אספוג במקום אחר, אך מצד שני, אימי לוחצת עלי, שאשאר איתה. פה, יחד עם המשפחה.
הדמעות שלי ירדו, פני האדימו, הכל נגמר. הכל .
הילדות שלי, המחשבות על החצר שטיפחתי, המחשבות על החברים שלי, הכל.