אני אש.

הם לא חושבים שאני מסוגלת.
רק המבטים המפוקפקים שלהם עלי… כולי רותחת… הם לא מאמינים…
הידיים שלי בוערות מזעם, השיער שלי עולה באש, העור שלי קודח מחום…
אני נושמת אדים ועשן אבל אני יודעת שזה לא מפריע לי… אני יודעת גם שכל החדר קפוא ורק אני עולה בלהבות…
כולי אש.
הם לא יודעים שאני נוצרתי מהאש.
הם לא יודעים שכל כולי נשרפת, ובכל שריפה כזאת הלב שלי נשרף עוד קצת.
אבל הדבר החשוב ביותר שהם לא יודעים? זה שגם אני מרגישה את החום. שגם אני מתכלה באש. הם לא יודעים, שכמו שנייר מתכלה והופך לגוש פחם, כך גם אני.
העור שלי שחום כל כך עד שהיו יכולים לחשוב שאני ממוצא אפריקני.
העיינים שלי שחורות כל כך שאפשר לחשוב שאני שליחת השטן.
השיער שלי יבש כל כך שאפשר לחשוב שכולי שדה קוצים.
ואני נשרפת, עולה בלהבות, מתכלה, או כל מילה אחרת.
כולי אש. אני ניזונה מהאש, אני נושמת אש, אני יודעת אש, ואני גם האש… אבל יחד עם זה אני נשרפת באש… כי אני אש שכלואה בבן אדם… אני אש.