אנחנו לא
"אל תזיז כלום"
אני אומרת לך,
ומנופפת באקדח באיום.
"אמרתי, אל תזיז אפילו שריר"
אני אומרת כאשר, אתה מתעלם מדברי.
אתה לא אומר דבר,
רק מתבונן בי במבט המזלזל היה שלך.
אני רק גיחכתי, וירתי מעל ראשך,
בכדי להראות לך, כי המחסנית מלאה,
וכי איני מפחדת מדבר.
"אנחנו יכולים לפתור את זה"
אתה אומר, ומושיט אליי יד.
"לא, אנחנו לא" אני אומרת, ומכוונת את האקדח אל לבך.
"אבל תמיד הצלחנו" אתה אומר בקול קטן,
וכנראה מקווה שאיני אראה את ידך הימנית.
"לא נראה לי" אני אומרת ויורה בכתפך,
שנייה לפני שאתה מספיק לשלוח את האקדח
מכיסך.
זעקת כאב נפלטת מפיך.
"אני יכולה לתקן את זה" אני אומרת ומתקרבת אלייך.
"כול מה שדרוש הוא שתגיד לי דבר אחד"
אני אומרת ומלטפת את פנייך.
"מה?" אתה שואל בקול חנוק מכאב.
"האם אי-פעם אהבת אותי?"
שאלתי, אך לא חיכיתי לתשובתך,
הבעת פנייך הסבירה לי הכול.
תגובות (2)
ואו…
אהבתי ! אשמח אם תקראי את הסיפור שלי