אנחנו לא שווים?

"אנחנו לא שווים?" הוא שואל ותופס בידי, משהו בקולו מונע ממני מלשחרר את ידי וללכת.
"סליחה?" שאלתי, קולי על סף רתיחה.
"את בגדת, אני בגדתי, זה לא אומר שאנחנו שווים ושאנחנו יכולים להפסיק עם זה?"
שאל, ואני לא יכולתי להבין איך הוא מצא זאת הגיוני.
גם אם הייתי בוגדת בו, זה עדיין לא היה מציב אותנו בגובה שווה,
ובואו לא נתחיל לדבר על זה שזה לא היה גורם לי לסלוח לו מהר יותר.
אבל היחסים שלנו תמיד היו כאלה.
העליות הקלות, היו הרגעים הכי מדהימים בחיים, והמורדות, ובכן, הן היו נוראיות כשם שהעליות היו מדהימות.
התחלתי לצחוק, כי מצאתי את כול העניין הזה מגוחך לגמרי.
פשוט, כול כך מגוחן שאינו יכול להיות אלא מערכון.
"דבר ראשון, לא בגדתי בך, דבר שני, אנחנו לעולם לא נהיה שווים"