אנחנו יכולות לתקן את זה

"תעצרי"
קולה נשמע מאחורי,
אבל לא הייתי בטוחה אם כדי לי לעשות כדבריה.
"פשוט תעצרי"
נימת קולה הייתה מעט מתחננת יותר עכשיו,
ולכן עצרתי, קרוב לדלת ובגבי אליה.
"למה?"אני שואלת, קולי אדיש ואינו מסגיר דבר.
"בשביל שנוכל לתקן את זה" היא אומרת,
והיא נשמעת כול-כך שברירית.
אבל אני מכירה אותה,
היא גידלה אותי במשך כול חיי,
ואני יודעת שהיא לא יצור שברירי,
אפילו לא קרוב.
"אין מה לתקן" אני אומרת, קולי קריר,
אך חיוך מתקתק על פניי
"מעולם לא היה" אני מוסיפה לאחר רגע,
ומושיטה יד אל הדלת.
"תמיד יש מה לתקן" היא אומרת,
וקולה נשמע צדקני.
"כנראה שאת צודקת" אני אומרת בנימה מהורהרת מעט.
"אבל לא היית רוצה לעשות לך אבל, ולגרום לך להיות בקשר עם,
איך תיארת אותי?" אני שואלת אותה למרות שאני יודעת טוב מאוד.
"אה, כן, נזכרתי" אני אומרת. אתם יכולים לקרוא לי אכזרית,
אך זה מגיע לה.
"אני לא רוצה לעשות לך אבל, בכך שתהיי בקשר,
עם השטן, אימי היקרה"