אמא
אמא.
כל כך הרבה רגשות מעורבים.
אמא.
זו שלעולם לא תפנה לי את גבה, זו שתזהה מייד שמשהו אינו כשורה, זו שתלווה אותי ותסעד בחולי ללא כל התפשרות.
אמא.
זו שתשים אותי לפנייה, זו שבסוף תבליג על ריב, זו שתרצה בטובתי.
אמא.
נשמע טוב סכה"ל.
אז למה הרגשות מעורבים?
אמא.
היום את תתני לי גב אבל מה זה שווה אחרי שנים שהפנת לי אותו, התעלמת מהזעקה, מהמצוקה, מהכאב.
יודעת לזהות היטב הכל, אבל בחרת להתעלם כדי לא להתמודד.
יש בך צד שמחכה לחולי שלי, לעזור לי ואז להראת לי כמה אני זקוקה לך.
אמא.
שמת אותי לפנייך, אבל את החברים שלך ומה יגידו, שמת הרבה לפני.
ידעת להתעם ולהמשיך הלאה אבל את יזמת כל ריב.
תמיד רצית בטובתי, כל עוד זה היה לטובתך.
אמא.
את האמא שלי.
לא של אף אחד אחר.
מה שאני הוא את.
זה קצת מסביר דברים.
יחסי אהבה שנאה עם עצמי.
אמא.
הלוואי והיית אוהבת אותי יותר.
אוהבת באמת.
כמו שאני אהבתי אותה
והיא אהבה אותי.
תגובות (2)
סנאית 1, אני לא יכולה להזדהות עם הסיפור שלך כי מה שמתואר בסיפור זה כאב, וזה סיפור ממש יפה אבל גם קשה. יש הרבה אהבה מצד הילדה כלפיי אמא שלה, אבל האמא כנראה לא יודעת איך להביע את אהבתה לילדתה וזה פוגע. לפי דעתי, שילבת פה ממש יפה את האהבה והכאב:)
רעיון מעניין… אבל זה נראה גולמי (אבל אותנטי).
יכול להיות שאולי היה עדיף לעבות מעט את הפיסקאות.
בחלק הראשון, הרגשות המתוארים בכתב מרגישים כמו אובייקטים לצורך תיאור… הדגש הוא על פעולה.
בחלק השני יש יותר מקום לרגשות 'אמיתיים'.
בכל מקרה, אני הרגשתי שהכאב הוא אמיתי.
בהצלחה :)