'אל תשחקי בי'

"אל תשחקי בי" הוא מסנן בשקט. הוא מנקב את גופי עם העיניים החודרניות שלו. אני אבודה, ואין לי מושג איפה.
"אני לא משחקת באף אחד" אני מכחישה. תמיד שיחקתי בו. אבל זה לא כאילו האופציה כזו מגוונת.
"שקרנית" הוא מסנן בשקט. הוא מכיר אותי. יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי, וזה כואב.
אני שותקת. אין לי מה לומר.
אני משפילה את המבט מהבושה.
אני משחקת באנשים?
כמה אנשים כבר פעלו תחת פקודתי?
אני מלכה של משהו?
דמקה.
אך איזה שחקן אני?
"כשתפסיקי לשקר לעצמך, תפני אליי. סבבה?" הוא מסנן בעוקצנות ונעלם בהתנגשויות קטנות ובלתי מורגשות של הנעליים שלו, יחד עם המדרכה המרוצפת.
אני לא אפנה אלייך.
אני לא מבינה את עצמי, איך אוכל להבחין בזה?
אני מזנקת אל הכביש ומתיישבת.
אני כבר צופה את הכתמים והאבנים שנצמדים לי לסקיני, אבל לא באמת אכפת לי.
אני מחכה שמשהו יבוא וירעיד אותי.
אני מחכה שמשהו יחשוף את האמת שלי.