אל תלכו

אמא, אתם תחזרו בקרוב נכון?", הילדה בת הארבע שאלה.
אימה הרימה את בתה הקטנה ואמרה לה בחיוך, "הכי מהר שאפשר מותק, נתראה בקרוב."
היא הורידה את בתה על הקרקע.
הילדה חייכה בעצב וחיבקה את רגליו של אביה. הוא רק חייך, התכופף לכיוונה ונישק אותה על המצח.
"אנחנו נחזור בקרוב חמודה שלי", הוא אמר לה.
"מבטיח?",היא שאלה את אביה. "הוא חייך אליה חיוך חמים. "מבטיח."
אישה מבוגרת בשנות השישים לחייה הרימה את הילדה.
"אני ייטפל בה טוב", היא אמרה להורים בחיוך, "אני יפנק אותה רק כמו שסבתא מסוגלת."
האישה הצעירה יותר חיבקה את אימה. והאיש נתן לה חיוך ידידותי.
"תשגיחי עליה", הוא אמר לאישה", נחזור בעוד שבוע".
האישה חייכה אליו בחמימות. "בוודאי."
אחרי שעתיים המטוס התרסק באמצע האוקיינוס ההודי.
והילדה הקטנה לעולם לא זכתה להכיר את הוריה.