אל תוך הים

קול הגלים המתנפצים על הסלעים, צחוקי הילדים שרצים מסביבי. כל זה מתרחש סביבי עכשיו, שבריר של תקווה עולה בליבי, אך דועך מהר מדי כשאני שונאת את קולו. הוא מתישב על ידי, שערו החום מתנופף ברוח כשהוא פותח את פיו כדי לדבר, צעקה נשמעת מהסביבה. אני מסתכלת לכיוון הקול אך לא רואה כלום, הוא כורך את ידו סביב צווארי ומושך אותי הרצה, ככה שהוא היה מעלי בזמן שאבנים קטנות ננעצות בגבי. אני פולתת נהמה והוא רק מצחקק ומחוץ את רגלו על בוני חזק יותר ויותר, כל יריעה נישמאה באוויר ואני יודעת שהם מתקרבים הם חיפסו אותי כל הזמן הזה ועכשיו הם מצאו אותי, את הצעצוע הקטן שהם איבדו. אבל אני כבר לא חלשה אני חזקה וידי על העליונה, אני דוחפת אותו מעליי ורצה לתוך הים, קול הגלים וריח המלח המתוק מרתיתים את גופי. רגלי נוגעות במים הקרים והאנסופיים, לרגע אני מסתכלת אחורה מצחקקת על כל אדם טיפש בעולם ומתחילה לשחות אל הלא נודע, אל מקום טוב יותר, אל המקום שבו היה מאושרת.