"אל תדאג, לא יאונה לך כל רע."

כע… אני לא הייתי מאמינה לה… (;
בכל מקרה, אהבתי מאוד. את כותבת ממש מדהים ^ ^

פה. כותבים פה.
מי רוצה להיות הבאה בתור?

תעשי על ספיר -.-

יהלי אחת בדרך.

אתן מזה מקשות עלי… אני לא רוצה לפגוע בכן כי הדמיון שלי ממש מרושע אבל אם אני אצנזר זה לא יהיה מצחיק…

הילדות נכנסו למבואה של הבניין, הן עלו במעלית כשהן מפטפטות ומצחקקות.
הן כל כך רצו לפגוש כבר את יהלי, הן היו כל החברות שלה מהאתר סיפורים שבו כתבה, והן באו לבקר אותה כחלק מהפגישה הכוללת שלהן.
כי ההורים של יהלי לא הרשו לה להיפגש איתן בחוץ, רק בבית שלה.
הן הגיעו לקומה 13 ודפקו על הדלת, היא הייתה פתוחה, למרות שזה היה נראה מבחוץ כמו מקום מפואר מבפנים זה נראה כמו מסעדת הדלי.
צינורותיה של קרן הובילו אותן לחדרה של יהלי, היא ישבה על כיסא מסתובב.
"יהלי?" שאלה ריקי, הכיסא החל להסתובב באטיות.
"יהלי?" זירזה אותה מיכל, דמותה של יהלי נגלתה, הבנות פסעו לאחור בתדהמה.
על הכיסא של יהלי ישב… פלנקטון.

נטע.. אני בקושי מכירה אותך… אין לי שום דבר מצחיק לדמיין עליך.

רגע, יש לי!

אני מדמיינת אותי בתור מישהי עם שיער מחושמל ועיניים מטורפות שרוכבת על מנטיקורים בחלל (בדיחה פרטית)

רייצ׳ל החתול הסדיסטי, ראית מה כתבתי לך??

"מי את?!"פרנק דרש לדעת, הוא לא הבין מי זו האישה שמולו, ולמה היא מזכירה לו כל כך את אמא שלו, רק הרבה יותר מלוכלכת.
"אני זאת שחיפשת, אבל מעולם לא מצאת." ענתה האישה במסתוריות, ניקו ופרנק החליפו מבטים, ניקו נראה בעיקר מבוהל בעוד פרנק נראה מבולבל נורא.
"נטע'לה, הבטחת שלא תחשפי את עצמך…" מלמל לפתע ניקו, פרנק לא הבין מה קורה.
"מה הולך פה?!" הוא צרח באימה והלך קצת לאחור, הוא הפך לפיל ואיים: "אני פרנק ז'אנג, פיל במשרה חלקית, אני מזהיר פעם אחרונה, עזבו אותי במנוחה!"
"אתה רוצה לדעת מי אני באמת?" שאלה האישה למרות מחאותיו הרבות של ניקו.
"כן. מאוד." פרנק חזר לצורתו האנושית.
"אני נטע דה אנג'לו, אשתו של ניקו ואמו של פרנק ז'אנג, פיל במשרה חלקית."

או או או, מי עכשיו?!

אוקי, סדר: בהתחלה אני, אחר כך גל [אם היא תבטיח לא להיפגע], אחר כך מיכל בצורה אחרת.

אני עושה את רייצ׳ל-

רייצ׳ל הזמינה אותי אליה, כי.. לא יודעת.
אז נכנסתי לבניין רכבת ישן ועליתי לקומה שלישית, כי זה מה שיש שם.
על הדלת היה כתוב ׳משפחת בארץ הפלאות׳
ולמטה בקטן- רייצ׳ל ועוד אנשים.
אני דופקת, ופותחת לי סבתא מקומטת כזו עם פלולה והיא ממש גמדה.
היא מפנה אותי לדלת מלאה בפוסטרים של ריהאנה ואני יודעת שהגעתי.
בחדר יש שולחן וכיסא, ועם הכיסא יושבת ילדה רזה עם שיער חום ממש ארוך, והיא כותבת ממש מהר במחשב, וכשהיא מסתובבת אני רואה שיש לה פנים שעירות וחיוך סדיסטי של חתול כמו בתמונת פרופיל שלה.
והיא אומרת ׳טוב שהגעת, יהלי.׳ ומשחיזה שיניים.
אל תעלבי.

יש את עושה אותי!

עברתי במעבר החצייה כשרכב חתונות שחור ומלא סרטים דרס אותי קלות, נפלתי וברכי השתפשפו.
מהאוטו קיפצה החוצה נערה בת עשר, לבושה שמלת כלולות לבנה, שיערה הבלונדיני אסוף בתספורת מדהימה ועיניה הכחולות סקרו אותי באימה, היא נשענה על ביצה.
רגע, מה?!
לא טעיתי, היא נשענה על ביצה לבושה טוקסידו והביטה בי בפחד.
"את בסדר? לא תתבעי אותנו?! רק התחתנו! בבקשה לא!" היא התחננה וכמעט נפלה על ברכיה, ניחמתי אותה והבטחתי לה שלא.
"יופי. ביצי, בוא ניסע, אמא מחכה!" היא צרחה ונכנסה לתוך האוטו, הביצה תמכה בה לאורך כל הדרך.
האוטו התניע ונסע משם, ואני נותרתי מאחור, המומה.
אז מסתבר שכן יש בנות שמתחתנות עם ביצה.

אני הולכת! אני לא אספיק לכתוב היום אף אחד נוסף! מחר!

מחר בבוקר תתחברי ויהיה עוד.

כל מי שרוצה שתכתוב פה היום, ומחר יהיה לה.

בינתיים למי שאני חייבת זה: עוד גרסה של מיכל, אני.

אני ילדה בת 10 וחצי עם שיער חום עיניים ירוקות ודמיון מפותח שגורם לי לדמיין בשיעור! {אל תשאלו}

לדניאל:
נערה עם שיער חום ארוך, וקצוות מפוצלים, עיניים ירוקות גדולות מאוד, כמו של אנימה, לא פרופורציונליות יחסית לפנים, שזופה קצת, יושבת ליד השולחן ומולה עיפרון ודף, המחשב דלוק.
המחשב רוטן שתכבי אותו, אבל את לא מסכימה, מתפתח ביניכם דיאלוג שהופך לויכוח קשה, קללות מוטחות, הדף והעיפרון בורחים בצרחות.
לפתע אמא שלך נכנסת, היא נראית בדיוק כמוך, את מביטה בה לשנייה באימה, מצפה לראות מה היא תגיד.
בסופו של דבר היא מחייכת חיוך מלא שיניים לבנות ואומרת אלי ואל דניאל: "המחשב מדבר יותר מידי? הבת שלך מעצבנת אותך יתר על מידה? מעכשיו יש פיתרון פשוט! מצמידים להם את הצמיד הזה," האמא מתקרבת למיכל ומצמידה לה צמיד לצוואר, "ואם היא אומרת משהו-" מיכל מנסה לדבר אבל היא מתחשמלת מיד.
"זה בדיוק מה שקורה, רק בערוץ הקניות, בתשע מאות ארבעים במקום בתשע מאות ארבעים ואחת!"

דניאל:
עכשיו דמיינתי מישהו גבוה, שרירי עם קוביות בבטן [אין לי מושג למה], עם שיער חום פרוע כזה ועיניים חומות, מקפל כביסה ופתאום מביט בי, מנגב זיעה מהמצח במושלמות כזו והשיער שלו מתנפנף והזיעה עפה בסלואו מושן, והוא אומר: "התעייפתן מקיפול כביסה? דניאל החתיך יקפל בשבילכן! לפרטים חייגו *800400

מישהו בן שמונה עשרה [אני יודעת שהוא קטן יותר, אבל זה הדמיון שלי], מוזנח, יושב בחדר קטן מול המחשב, עיניים אדומות וטרוטות, קצת כרס, שיער ג'ינג'י מבולגן ומזדקר לכל הכיוונים, לבוש חולצה לבנה מקומטת ומלאה בכתמים, מכנסי טרנינג ונעלי בית ורודות מרופטות.
מולו על השולחן יש המון צלחות מלוכלכות, דפים וניירות בכל מקום, הדלת נפתחת לפתע, בפתח עומדת אישה יחסית זקנה ומאוד דומה לו, היא נעמדת מולו בידיים שלובות.
הוא מסתובב באטיות בכיסאו לכיוונה.
"hello mother, ידעתי שתחזרי." הוא מלטף בידו בעדינות את החתול שיושב על ברכיו.
"עתי, זה לא מצחיק, אתה נעלת אותנו שבועיים מחוץ לבית! הגיע הזמן שתעזוב." אומרת האם.
"תקראי לי סטיבן!" צורח בזעם סטיבן וקם, החתול נמלט על נפשו.
"אתה צריך לעזוב!"
"לעולם לא!"
"כן!" היא צורחת ומעיפה אותו במכת ג'ודו מהחלון, היא מסתובבת למצלמה ומחייכת.
"המרכז הגדול לאומנויות לחימה, ועכשיו: שני שיעורים ראשונים בחינם! מהרו להירשם, מספר המקומות מוגבל!"

נערה שנראית די כמו אישה יושבת בחדרה, משקפיים גדולות מעטרות את פניה, שיערה השטני והחלק אסוף לקוקו גבוה מרושל.
החלון פתוח לרווחה, היא מניחה את הספר מידיה ולוקחת לגימה מהכוס מים, בודקת את ההודעות במייל, את התגובות על הסיפור החדש וחוזרת לקרוא.
"היי, תולעת, רדי לשחק איתנו!" חברותיה קוראות לה מלמטה.
"אני לא יכולה, אני צריכה לדבר עם הפדופיליות מהאתר!" היא צורחת להן בחזרה.
"אבל…" תולעת הגיפה את החלון בכוח וסגרה את התריסים.
"תולעת, את צריכה ללכת לאכול!" צרחה אמא שלה.
"אבל… אבל אני חייבת לסיים לקרוא את הספר!" צרחה תולעת וחזרה לספרה.
לפתע מחלל האוויר התגשמה מכשפה, עיניה גדולות וכחולות, שיערה הבלונדיני מתנפנף לכל עבר, הגלימה שלה התבדרה ברוח החזקה שמילאה את החדר.
"את מתעקשת להיות תולעת? אז זה מה שתהיה!" המכשפה הניפה את שרביטה ופרץ של אור ירוק נורה אל הנערה, היא נפלה והחלה להתכווץ עד שהפכה לתולעת.
"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1"

מה לא אותו הדבר?! העתקתי מילה במילה.

מי לא מסכים לעשות אותך דניאל?! אתה לא ביקשת עוד גרסה…

הדודים שלנו הזמינו אותנו ואבא שלי הסכים לפני שהספקנו להגיד לא.
ושיט, עכשיו אני חייבת להתעסק עם בגדים ועניינים של בנות!

מה זה משנה? גם אנחנו לא דתיים ואנחנו עושים את ליל הסדר בכל שנה..

דרך אגב, מישהו יודע מתי נכנס החג?

חחחחח
רייצ'ל – נוסעת לסדר באוטו באמצע החג. יום אחרי זה נוסעת לאירוע תרומה של המשטרה ברכב גנוב.

אני גם רוצה :-)