/אל אמה- מספר מילים

את שוב יושבת על הספסל שמול הים, מביטה באופק האין-סופי. את בטח שוב חושבת עליו, מאשימה את עצמך על שהצלחת לאבד אותו, וכבר שלוש פעמים. את בטח כועסת על עצמך על שחשבת שהיה לכם יותר זמן ביחד, אבל בעצם, איך היית אמורה לדעת שהוא ימות פתאום?
הו אהובה, אני נשבר כל פעם מחדש כשאני רואה אותך במצב הזה, כשהעצב והדמעות מכסים את פנייך היפות, מסתירים את חיוכך הקורן והמדבק. זה לא מתאים לך.
חיכיתי הרבה זמן כדי לפגוש אותך שוב. את לא סמכת עליי בהתחלה, החשד מילא אותך, ובצדק. אולי הייתי קצת אידיוט בהתחלה, אבל למדתי להכיר אותך, ואני בטוח שאת גם אותי.
אם רק היית רואה אותי כמו שאני רואה אותך.
את כבר כמעט ולא מדברת יותר מאז שזה קרה, וכשכן, את תמיד אומרת שהאהבה היחידה בחייך היא בנך.
אהבה. דבר כל כך כואב ומלא נטל. בהתחלה חשבתי שאני לעולם לא אוכל להשתחרר מאהבתי הראשונה, עד שראיתי אותך. בכל פעם שאני מביט בך הרצון להרשים אותך משתלט.
אם רק היית מאמינה בנשיקה שחלקנו, אם רק היית שוכחת ממנו ומתרכזת בי… אני יכול לעשות אותך מאושרת, אהובה, באמת, את רק צריכה להוריד את החומה המגוננת ומלאת החששות שלך ולהתקרב.