אלוהים 2.0

"מה הדבר הכי מפחיד שעברת בחייך?" המראיינת שאלה, הבטתי בהססנות למצלמה ואז חזרה למראיינת, סיגלית. המאפרת אמרה שאין לי מה לדאוג וגם אם אני אזיע לא יראו את זה עליי. סיגלית הסתכלה עליי בחיוך המצפה לתשובה, כמו הורה שבדיוק ביקש מילד בן שלוש לענות על שאלה, שוב ושוב עד שנותן תשובה מספקת. אמרתי שאני מפחד להסתובב בבני ברק בלילה, "יש משהו מטריד ומעלה צמרמורת ובחילה, כמו המחשבות שעולות בעת צפייה בסרט -'התפוז המכאני'. פעם אחת נפגשתי עם חבר ברמת גן והאוטובוס שאמר לי אותו חבר לקחת עצר בבני ברק. כבר היה חשוך וכל האנשים שהסתובבו בחוץ היו לבושים בשחור, אפילו הנשים והילדים. הרגשתי יוצא דופן אבל בקטע רע…" . סיגלית עצרה אותי, "מה רע באוכלוסיה השוכנת שם? דיברת עם מישהו ועשו לך משהו, ממה נובע הפחד הזה?" עצמתי את עיניי כדי להתרכז, כבר הרגשתי שהראש שלי עומד להתפוצץ מרוב לחץ. כל מה שחשבתי עליו זה ציטוטים מאנשי פוליטיקה שחושבים שהיהדות צריכה לנהל את המדינה ולא ההיפך. "תראי, סיגלית, כשאנשים חושבים על יהדות מה הם רואים? ארוחות חג, מנהגים משפחתיים, זכרונות לא רעים, נכון? כשאני חושב על היהדות אני מדמיין את המניאק שיורק על בחורות שלא לובשות מה שמתאים לו, את ההורים שמכים את הילדים שלהם כי הם הטילו ספק בתורה. גירשו אותם, לא רק מהבית, מכל הקהילה שלהם כי לא קיבלו את המציאות אליה נולדו. אני רואה רבנים בדרגות ה"קדושה" הגבוהות, מגלגלים מליונים כל שנה. איזה שנה?! כל חודש! ומאיזה תרומות? יש לי חבר טוב שסבתא שלו הורישה הכל לחב"ד, איזה שמוק הבטיח לה מקום בגן עדן כאילו זה כרטיס למשחק כדורגל, ואחרי שנפטרה תבעו את הבן שלה על כסף שהלווה ממנה…" התנשפתי בשקט. הלב שלי פעם במהירות האור, כי זה הכי מהר שאפשר. "…ואם זה לא מספיק…" סיגלית קטעה אותי שוב, כדי שלא אקח את זה למקום אישי, למרות שהשאלה הייתה די אישית. זה לא שאני מפחד שיהרגו אותי בבני ברק. הפחד הזה קצת מורכב יותר. האמת היא שאני מפחד גם מהרעיון שיש אלוהים, ואם יש אז הוא די מפגר, או שלא איכפת לו מאיתנו. כל אופציה גרועה בפני עצמה: אם הוא מפגר, סביר להניח שיש לו אידיאולוגיה מוטעת המניעה אותו ואז יש הצדקה לכל הפשעים. במידה ולא איכפת לו, זה אומר שאין קו מנחה שאומר מה נכון מורלית, מבחינתו אני גם יכול לאנוס, לרצוח, לקרוא לסיגלית כושית מסריחה למרות שהיא רק שזופה קצת. כל זה יהיה בסדר אם יש אלוהים שלא איכפת לו. "אנחנו נצא לכמה דקות להפסקת פרסומות ואחר כך נמשיך בראיון". סיגלית ניצלה את ההפסקה בניסיון לאפס אותי, אמרה שיש באולפן קהל דתי ומה שאני אומר לא מכבד. הבטחתי שלא אחזור לנושא הזה.
דקה לפני שחזרנו לשידור, בחור דתי עם כיפה ירה בי. לא שינה לי כל כך, גם ככה לא מתתי על העולם. טוב, עכשיו טכנית כן. בכל אופן גססתי באולפן ודיממתי למוות עוד לפני שפינו אותי. ראיתי את צוות הרופאים נלחמים על החיים שלי. אלוהים תפח לי על השכם, שאל אם אני רוצה לחזור לכמה שניות לומר מילים אחרונות. אמרתי שכן והוא החזיר אותי. הסתכלתי למצלמה, חיוור כזה ומסרתי ד"ש לאישתי. עכשיו באמת מתתי, "לא, לא אתה חייב להחזיר אותי, לא סיימתי", ואלוהים שלח אותי חזרה לגוף המסכן שלי. התעוררתי בו בהתנשפות עמוקה "וד"ש גם לאיתן ותום, אבא אוהב אתכם, תאכלו בריא ואין אלוהים". בשלב הזה ידעתי שיש אבל לא רציתי שיבזבזו את חייהם במסע חסר טעם. אלוהים דווקא העריך אותי על הקטע הזה. דיברנו קצת מעל גופתי המתה, הוא הסביר שמלא זמן אנשים לוקחים את מה שהוא אומר ומעוותים אז נמאס לו מאיתנו, וכשמתים הוא נותן לנו לבחור מה בא לנו לעשות. הרוב רוצים גן עדן, מה שאומר שמפוץ שם באנשים מפגרים, ורובם גם פושעים אז לא הכי כיף מסתבר. יש עוד שתי אופציות, אלוהים הסביר, גיהנום מן הסתם, שם אין יותר מידיי מה לעשות. רוב השדים יצאו כבר לפנסיה בתקופה של ישו והשטן התאבד קצת אחרי. זה הפך למקום טוב למי שמחפש שקט, הרוב עושים שם יוגה ומדיטציה. "רגע אלוהים, מה האפשרות השלישית?", היה לרגע שקט. "תראה, אני לא מכיר אותך אבל אני נותן הסבר ואתה לבחור איפה רוצה…", "רגע, אלוהים אתה רוסי? אני לא שופט", "דה. אופציה שלישי זה ככה: אתה נכנס ליקום חדש, ומשפץ לפי מה אתה חושב נכון, נו, משחק אותה אלוהים קטן". "זה!" אמרתי באסרטיביות, אף פעם לא הייתי כל כך החלטי. גם שהצעתי לאלמנתי נישואין, זה הרגיש יותר שאני מבקש ממנה להחליט בשביל שנינו.

אלוהים עשה פוף ונפתחה דלת ליקום חדש. הוא אמר שכל פעם שנפתח יקום חדש נשמה של דוב פנדה נשרפת בהר געש, אבל אחרי שעברתי את הדלת שמעתי אותו צוחק עליי. התחלתי בלשחזר את כדור הארץ, פשוט חשבתי על זה וזה הופיע. עד פה לא קשה. עכשיו שיש את הבסיס, נתחיל בכיף. חשפתי את עצמי מול כל העולם שיצרתי, שידעו שיש אלוהים, אמרתי להם שהקיום שלהם הוא אשליה ועשיתי פיפי על כל בני ברק, עשיתי גם שלא יגמר לי הפיפי, ככה שהם יבינו שהם לא בסדר. אחרי כמה חודשים נמאס לי אז עשיתי הפרדה בעולם. את כל האנשים הרציונלים והחכמים שמתי בצד אחד, והאידיוטים, שאי אפשר לדבר איתם בצד השני. אתם יכולים לנחש איזה צד שגשג ואיזה הפך לגיהנום מושחת ומלא ריקבון. אבל אז זה הזכיר לי את המציאות לפני שירו בי אז החזרתי דברים לאיך שהיו, ויצרתי מכונת אמת שעונה על שאלות, אומרת לאנשים "נכון" או "לא נכון" בקול של האישה ששואלת את הטריוויה ב'חוליה החלשה'. זה דווקא היה מצחיק, גם אני גיליתי דברים חדשים. לדוגמא האלוהים שהביא אותי ליקום שלי בעצם היה בן-אדם ביקום שאלוהים אחר ברא, לפניו עוד אחד ולפניו היה אלוהים אמיתי, כזה שלפניו לא היה כלום והוא זה שחשב על הכל. המכונה אמרה שהוא יכל להמציא חוקי פיזיקה אחרים אבל הוא לא היה טוב במתמטיקה אז הסתפק בדברים בסיסיים כמו כח משיכה, מכניקה קוונטית, שם גבול על תנועה ככה שאי אפשר לזוז מהר יותר מאור. כל מיני דברים שאלוהים חכם היה עושה מעניין יותר. כבר לא פחדתי שיש אלוהים, ושהוא לא מי יודע מה חכם. הבנתי שיכולתי לפחד מדברים יותר מפחידים. לדוגמה יש פינה חשוכה ביקום שלי, ואני לא יודע מה יש בה. תמיד אני תוהה אם יושב שם איזה דוס עם חליפה שחורה, ואקדח, זומם להרוג אותי למרות שאני כבר מת. יום אחד החלטתי להאיר לאותה פינה עם השמש, בכדור הארץ כולם צעקו מפחד. "אה, נו, זה סתם ג'וק, לא ביג דיל" וזרקתי אותו לשמש.