אי המיוחדות

זה מצחיק.
היו בו נולדתי היה יום שיש ה-13, היה גם ליקוי חמה. ביום ההוא, אמרו לי בפעם הראשונה שאני לא עומד לשרוד.
הרופאים לא אמרו לי את זה, והאחיות לא הסתכלו עלי במבט עגום ומנסה לשמור על תמימותי. הורי אמרו לי בפשטות, ללא סנטימנטים, "רון, אתה לא עומד לשרוד.". כך גם ניתן לי שמי.
אני לא מכוער, אבל בו זמנית לא תוכלו לומר שאני יפה. אני גם לא חכם במיוחד, אבל הציונים שלי ממוצעים. אני לא מאמין שכל אדם נועד לגדולה.
למשל, תומר מהכיתה שלי עוד יהיה אדם גדול. במילותיו הוא יכול לשכנע ימני קיצוני מאד (שהוא במקרה גם גזען והומופוב) שנישואים הומוסקסואליים צריכים לקבל לגיטימציה בישראל. כשהוא דיבר מול קהל, תמיד היה לו את הניצוץ בעיניים שאומר לך שאתה יכול לסמוך עליו, ושהוא יעשה בשבילך כל מה שאתה צריך. בגלל זה הוא יהיה פוליטיקאי נפלא, שולט באמנות השקרים עוד מגיל 14.
ודיאנה מהכיתה השנייה,היא עוד תעשה משהו בחיים. היא לא אדם מאד כריזמטי כמו תומר, אבל ראיתי את המחברת שלה פעם אחת. הצצתי לתוך המחברת ובתוכה מצאתי את הציור היפה ביותר שראיתי בחיי, ציור שלרגע פקפקתי בהיותו ציור והחלתי לחשוב שהוא המציאות. ציור, מהסוג שאתה נשאב לתוכו ולא רוצה לצאת.
אני לא נועדתי לגדולה ואני מודע לזה, כי אחרת מצבי היה אפילו יותר גרוע. אז הנה מסר קטן להורי, אני כן עומד לשרוד. אני עומד לשרוד כי אני מודע לכמה שאני אדם חסר כל מיוחדות, והעתיד שלי כנראה לא מזהיר, והעבודה שלי עומדת להיות עבודה משרדית מחורבנת, ויש לי איזו תחושת שלווה עם זה שזה עומד לקרות.
מעולם לא רציתי להיות מיוחד, כי אני ראליסט. ראליסטים מבינים שה"מיוחדות" היא אשליה של האופטימיים, והתקווה של הפסימיים, ואנחנו הראליסטים נשארים עם המציאות. בעולם יש לפחות 7 ביליון אנשים, וכמה מהם באמת נמצאים באור הזרקורים?
אבל אני לא יכול לא לחשוב, שאולי אם לא הייתם אומרים0 את מה שאמרתם, ולא הייתם קוראים לי בשם המשעמם הזה, הייתי שונה. אולי הייתי סופר, או מהנדס מבריק, מי יודע אולי הייתי אפילו קצת דומה לתומר! זו מחשבה לא נעימה ומאד לא הגיונית, כי אתם לא באמת אשמים.
אף אחד לא באמת אשם. אסרו עלינו את הטפת ההאשמות.
אז אני מניח…שאני אצטרך להיות אשם.
הנה עוד מסר קטן, לא משאירים נער בן 14 עם אקדח לבד בבית.
…