אישה חרסינה

היא הייתה אישה חרסינה, עם עיניים גדולות מעוטרות בריסים ארוכים. תלתלי זהב נחו על כתפיה. החיוך העדין שלה ולחייה הסמוקות מהתרגשות גרמו לה להיות היפה בנשים.
אבל עכשיו היא חיוורת ומלאה בסדקים. כי אף בובת חרסינה לא נשארת שלמה לאורך זמן.
היא פשוט לא ידעה להתמודד עם הקשיים. הדמעות זלגו מעיניה הגדולות והתכולות עוד לפני שהספיקה לעצור בעדן.
היא הייתה שבירה. וכל מכה השאירה סימן. אבל הדמעות לא עזרו לה. היא ידעה שקשה לה, והיא לא התביישה להראות חולשה. אבל היופי לא עזר לה לפתור בעיות. והיא כבר פחדה לצאת מהבית מחשש שתישבר מרוב כאב.
אז אולי מוטב היה לו הייתה אישה פלדה. כי אז אולי הייתה מצליחה להזדקף למרות הקשיים. כי אז אולי היה כואב לה פחות.
אבל היא לא הייתה אישה פלדה.
היא הייתה אישה חרסינה, שהתפרקה לאלפי רסיסים.