"איפה אני?"

"איפה אני?" שאלתי בבלבול.
"את לא זוכרת?" היא התפלאה והביטה בי במבט מוזר.
"אממ לא, כלומר, אני רואה שאני בחדר כלשהו, אבל באיזה בית?"
"הבית שלך." היא אמרה לי קצרות אחרי שתיקה קלה. הסתובבתי לעברה והסתכלתי בעיניה. "הבית שלי? בטוח? אני חושבת שהייתי משנה את הסגנון…" מלמלתי והסתכלתי על השידה הריקה. היא התיישבה על המיטה בנוחיות ונשענה לאחור על שתי ידיה. "טוב, את באמת דיברת על לעצב מחדש… אבל לפני זה, איך את לא זוכרת את החדר שלך?" גררתי את הכיסא שהיה לצד השולחן והתיישבתי מולה. "אני לא יודעת… קוראים לך ג'ני, נכון?" היא הנהנה. "את החברה הטובה שלי?" חיוך קטן עלה על שפתיה. "שמחה שלא שכחת אותי." סרקתי מעט את החדר במבטי כשמשהו חלף במהירות על הרצפה מתחת לאדן החלון. "ראית את זה?!" אמרתי, והרגשתי איך אצבעותיי נסגרות על ידית הכיסא ומחזיקות אותה בחוזקה. "ראיתי את מה?" היא אומרת ועוקבת אחרי מבטי. "היה שם משהו!" תמונות מתחילות לרוץ במוחי פתאום. מה קורה פה?!
אני מרימה את ידי כדי לתמוך בראשי. הכל כואב…
"היי, את בסדר?" היא נעמדת וניגשת אליי, מקימה אותי ועוזרת לי להתקדם לכיוון הדלת. "מה? כן אני… הכל בסדר." אני מחייכת לעברה ורעש סטטי עובר פתאום במוחי. צווחה נמלטת מפי ואני קורסת על ברכיי. חיוך מסתורי מופיע על פניה של ג'ני, ואני רואה אותו, למרות שידי ושערי מסתירים לי אותה. "מה…?" אני מנסה לשאול. אחרי כמה דקות יש שקט, כאילו הוא תמיד היה שם.
"איפה אני?"