אין מקום רחוק מספיק

כשהיית צעירה, חלמת לברוח רחוק מכאן. רצית להגיע למקום בו תסתכלי סביב ולא תראי אף פרצוף מוכר. חשבת שכשתהיי לבד, ולא תביני את השפה, ותשאירי הכל מאחור, תצליחי לברוח גם מהשדים שלך.
שיהיה לך דף חדש, ותוכלי לכתוב לעצמך כל סיפור שיהיה מוצלח מזה שהשארת מאחור.
האמנת בזה מכל הלב. שלמרות שעכשיו קשה, את צריכה להחזיק מעמד רק עוד קצת, רק עד שתחסכי מספיק. רק עד שתהיה לך ההזדמנות להשאיר הכל מאחור ולמצוא את עצמך.
וכשסוף סוף הגיע הרגע, ופינית את הזמן, וכמעט התחלת לארוז מזוודה, פתאום קלטת שזה לא יעזור.
כי החלק השבור שיש בתוכך ייסע איתך לכל מקום אליו תלכי. לא משנה לכמה רחוק תברחי, לא תוכלי להשאיר את עצמך מאחור. הכאב שלך ילווה אותך עד סוף העולם וחזרה.
וכשהבנת השתלטה עליך ריקנות. אז ביטלת את הכל. ביטלת את הטיול הגדול ונשארת בבית, כי אם כבר להיות שבורה, לפחות במקום מוכר. עם האנשים שיודעים לאסוף אותך בחזרה, למשהו כמעט שלם.