אין לי רעיון לשם

"אני מניח שאני צריך להתחיל לדבר ?"
הוא הסתכל עליי עמה דקות ולאחר מכן חייך והנהן בראשו ,"אני ..אני לא יודע איך מתחילים "
הסתכלתי למטה ונשכתי את קצה שרוול הז'קט כמו שאני תמיד עושה במצבי לחץ
"פשוט תתחיל ממה שאתה רוצה " הוא דיבר בקול רגוע כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם ,והסטתי את מבטי לשעון שהיה מונח לידו על הרצפה .
"בחיים לפעמים מגיעים למקומות שאתה לא יודע או לא רוצה לדעת איך הגעת אליהם ,אני מהאלה שיודעים ,יודעים ומנסים לשכוח ולהמשיך אתה מבין ? " דיברתי בשקט והסתכלתי על הרצפה וצפיתי איך אני מזיז את רגליי , "אתה מוכן לנסות להסביר לי?" הרמתי את מבטי אליו והזזתי את השיער מהפנים , " כן , לפעמים אני מוצא את עצמי בריב מפגר או בכעס ללא סיבה או בדיכאון ללא מטרה אבל אחרי מספר דקות שוכח וממשיך " , הוא הסתכל מספר דקות עליי ואמר "למה אתה חשוב שאתה שוכח ?" הוא שאל ונשמע סקרן מעט אבל לא הייתי בוטח בזה אבל עניתי לו בפשטות " כדי לא לזכור " , הוא גיחך ושאל עוד שאלה שהתשובה אלייה הייתה הכי פשוטה בעולם ושוב הראש שלי סיבך אותה , הוא שאל " כדי לא לזכור מה?" .
אני חשבתי לא יותר מכמה שניות ועניתי לו טיפה עם קול עצוב שניסיתי להסתיר " טעויות …"
הוא הסתכל על השעון ושוב שאל שאלה " אתה לא חושב שצריך ללמוד מטעויות ?"
אני לא ידעתי מה לענות כי הרגשתי גם כן וגם לא אז פשוט עניתי לו " לפעמים.." הוא הסתכל עליי ,חייך ואמר " נשאר לנו רק כמה דקות , רוצה נשחק במשהו ?"
עניתי לו כן והוא הלך למגירה ואמר לי לבחור , החרתי במשחק קלפים ישן ששיקחתי שהייתי קטן אבל לא זכרתי איך משחקים והוא הסביר לי לבסוף הוא אמר שנגמר הזמן ובסוף יצא שהוא ניצח והייתי מצפה שיוותר לי או משהו אבל זה נחמד שהוא לא . עמדתי בחוץ והיה כבר חשוך נשענתי על עץ ושמעתי מוסיקה בטלפון ואז אמא שלי הגיעה לקחת אותי נכנסץי למכונית והיא התחילה לשאול אותי מלא שאלות על מה היה ועל מה דיברנו אני נשארתי בשקט ולא עניתי לה ושהגענו הביתה חזרתי לחדרי ונשכבתי במיטה ,בדקתי הודעות אבל לא היה אז הלכתי למחשב ושיחקתי במשחק יריות שאני אוהב ולאחר כמה משחקים אני וויתרתי והלכתי פשוט לשכב במיטה עם אוזניות ולבהות בתקרה כמו תמיד .
עבר כבר שבוע מאז שנפגשנו בפעם האחרונה והפעם הנסיעה עם אמא לא הייתה כזאת שקטה ,היא כעסה עליי כי בזמן האחרון אני לא אוכל ורק מקיא והיא חשבה שאני בולמי ולא משנה כמה פעמים ניסיתי לאמר לה שלא היא לא האמינה והיא תמיד אמרה שהיא תקח אותי לאשפוז אם זה ימשיך ככה .הגענו ירדתי מעצבים מהאוטו ונכנסתי לבניין ,ישבתי בחדר ההמתנה ושיחקתי בטלפון הוא קרא לי לבוא והלכנו לחדר הרגיל ,ישבתי בכיסא והוא ישב שלו ושאל " מה חדש ?" וסיפרתי לו על הכעס שלי על אמא ולמה והוא שאל למה אני לא אוכל והוא לא היה נראה מפוחד כמו ההורים שלי ,תמיד עם קול רגוע אבל עניתי לו הכי כנה שאפשר "לא הייתי רעב " הוא לא אמר כלום ואחרי מספר שניות שאל " מה עוד חדש ?" סיפרתי לו על ריב שהיה לי עם החברה והוא אמר שגם שהוא היה בגילי זה היה ככה אז הרגשתי יותר טוב כי עוד מישהו עבר את זה .עבר די מהר שוב שיחקנו יצאתי מהחדר וישר שלחתי הודעה לחברה שלי שאני מצטער ואוהב ואותה ואז השלמנו כרגיל .

שבוע אחרי הריב עם אמא , אבא לקח אותי לבית חולים ואמרו שיש לי משהו בקיבה ושאני צריך לקחת מלא כדורים ביום ולהפסיק לאכול דברים לא בריאים ואני לא ידעתי מה לעשות והייתי מפוחד אבל כמו תמיד לא לקחתי את זה ברצינות וצחקתי כדי לא לפחד . אחרי חודש של כדורים הלכנו לבדיקה ולא עבר וא זנגמלתי לגמרי מכל הדברים הלא בריאים ולבסוף עבר כמובן שאחרי חודש חזרתי לאותה שגרת שוקולדים.
ישבתי שוב בחדר והפעם הוא שאל על איך אני בבית ספר
ולי הייתה תשובה ארוכה .