שטן טוב ומלאך רע

הם עומדים על כתפיי בכל ימי חיי,
בכל רגע הם נמצאו שם, באותו המקום
אך רק לפני מספר שנים היא החלה,
מלחמת האגרוף המילולית שביניהם.
הם נלחמים עליי, על השליטה בי.
על כתפי הימנית – הוא לבן, טהור ואכזרי, הוא צועק ומבקש: ״לא.״
על כתפי השמאלית – הוא אדום, מלוכלך וטוב לב, הוא לוחש ואומר: ״כן.״
קרב האגרוף שלהם הוא מילים העשויות מחוטי זהב טהור או מזוויע,
מאמת שורפת או משקר מלטף ודוקר –
המילים מכוונות אליי.
בכל מילה שאני מקבלת אל תוכי נתלשת נוצה מכנפו של השני, למשל:
אם השטן הצליח להכניס אל עולמי מילה, נוצת מלאך לבנה וטהורה נתלשת.
אם המלאך הצליח להכניס אל עולמי מילה,
נוצת שטן אדומה ומלוכלכת נתלשת.
כשנוצה נתלשת מגוף המלאך –
אני מקיאה.
כשנוצה נתלשת מגוף השטן –
אני אוכלת.
תמיד העדפתי להקשיב לצד הטוב והאמיתי,
הלוא הוא צידו של השטן.
הוא אמר רק אמת, שאני לא מספיק יפה,
כשהמלאך שיקר, ואמר שאני יפהפייה.
מעולם לא אהבתי שקרנים,
אולי בגלל זה אני מעדיפה את השטן שלי.
בסופו של דבר, אני היא שבוחרת אילו מילים לקבל אל תוכי, לדבוק בהן.
בסופה של שנה המלאך הלבן נותר קירח מכל כיוון אפשרי, כשהשטן נשאר מכוסה בנוצותיו.
בסופה של עוד שנה המלאך מת –
נשארתי רק עם השטן שלי.
הוא אמר שכשאהיה מספיק רזה ויפה נוכל להפסיק, הוא אמר שאז הכל יהיה בסדר.
עבר עוד חודש ואני מפחדת,
אני מפחדת שאצטרף למלאך שלי.