אין דבר פשוט בעולם

מים הם נוזל שמזרים את כל החיים על העולם הזה, או גל עצום ואדיש שמוחק ערים וקוטל אנוש באלפים. הם יכולים להיקוות ולהתערבל בצבעים של יופי ולמלא אותנו בפליאה ורגש, ויכולים להישטף ולהפוך בוץ עכור וכעור וליצור מלכודות נבזיות וסכנה.
מושיעים ומחריבים גם יחד.
חושך הוא מהות השקט, מנוחה ושחרור שקיימים באוויר, הירדמות שלווה שאין שנייה לה, או דבר נורא ומזדחל שמתמלא זוועות שלוכדות את האדם המכווץ בפינה בהתקף של דמיון קודח. הוא מסתיר את מה שלא רוצים לראות, ומחיה את מה שמסרבים להיכנע לו.
מנחם ומבעית גם יחד.
אש היא עליזה ומהפנטת, מקור להנאה ולאחווה של צעירים שרים או של יצורי אגדות רוקדים, וגם משתלחת ונאחזת בערימת קש, ובאדם האומלל שצורח בעודה מכלה אותו. היא תשלח זרמים של תחושה באצבעות כחלחלות בלילה של חורף, ותניס חיות מבוהלות בהמוניהן בזמן שהיא משמידה כל פינה עזובה של חיים ביער שהיה פעם ביתן.
מרהיבה ואכזרית גם יחד.
שלג הוא יפה ומופלא, משרה אווירה של קסם בעולם, ויכול להיות הערימה החלקלקה והמשחירה על המדרכה, שגרמה לזקן להחליק ולגופו השברירי להסדק. הוא משמח ומביא חופש של קור ושינוי, הוא המשחק שאין לו תחרות, והוא זה שהפיל עץ על בית, שהשחיר והרג כף יד רפויה או גרם ללב צעיר בשקט לעצור.
רך וקטלני גם יחד.

וכך זה נמשך, וזהו הטבע. הטבע לא פשוט. אבל האדם?
האדם מסובך.
הוא מדבר על חלקיקים בלתי נראים שמרכיבים הכל, ועל אנשים שאינם חומר מרחפים בינינו. הוא מתפאר בשפה אוניברסלית של צורות וחוקים, ותמיד יוצר נקודות מבט שהן סובייקטיביות ומלאות רגש. הוא מתאמץ להקל על עצמו את החיים, ולהגיע לעולם חביב שכולו טוב, ומזדעזע מהרפיסות וטמטום החושים שהוא כופה על עצמו. הוא נואש להכניס את סביבתו לתבניות רבועות בשחור ולבן, וחי דרך אינטואיציה ואמונות סתומות. הוא קטן ומקופח ושיפוטי ואטום, והוא צובע את עצמו באמירות נכונות, בפתיחות מאולצת ובנאורות עד כדי בחילה.
כי כל אחד, כל פרט אנוש קטן, הוא עולם ומלואו. הוא מלא מניעים, מחשבות, משאלות, חששות וזעם. הוא יותר מזוג הפכים.
הוא המים, והחושך, והשלג, והאש.
הוא כל ההפכים כולם, וגם קצת מעבר לזה.
ועם הסיבוך הזה, הייחודי, הוא הופך את העולם. הוא מעצב את הטבע וחוקר את כל אלה, מנסה לפרק אותם ולשלוט בהם.
ואני, אמנם, פרט אנוש קטן. עולם ומלואו. כל ההפכים כולם, ואפילו קצת מעבר לזה. ועם הסיבוך שלי, הייחודי, אני אתעלה מעל הפכים. אני אכיל יותר מרק שתי פנים, ואני אשאל בפשטות:
מדוע?