אין דבר בעולם שאהבה יותר מזה

מסילת המתכת הדהדה מתחת לצעדיה ונתנה לשקט קצב.
הרוח הקרירה שטפה את פניה ואין דבר בעולם שאהבה יותר מזה.
אפה ולחייה נהיו ורודים בגלל הקור לכן סגרה את כפתוריה.
הצעיף התהדר ברוח וליטף את פניה.
ואין דבר בעולם שאהבה יותר מזה.
חייה היו בעגלת קניות עם כמה שטרות מקומטים.
בריחות וצעקות הזינו לה את הנשמה.
ריח פיה היה מזעזע והעשן נפלט בין ידיה.
אך צחוק היה שרוך על פניה.
ואין דבר בעולם שאהבה יותר מזה.

פניה פנו לשום מקום.
והשקיעה החלה.
החושך החל להתפתל בין העשבים אשר היו מקבילים לכפות רגליה.
היא התחילה לרעוד וחככה את כפות ידיה.
היא נשפה בהן בניסיון להתחמם אך כשלה.
ואין דבר בעולם שאהבה יותר מזה.

היא שתתה את חייה מבקבוקים.
השלג התחיל לכסות את פניה.
הרכבת התקרבה אליה.
אך אין דבר בעולם שאהבה יותר מזה.