איך תוכל לשכוח..

מין הבוקר שעולה, כמו טיפה קסומה,
נשימה אחת קטנה, שמשנה אותך,
וחיוך אחד, עקום מעט,
ומשפט אחד, עצוב מעט.

ודמעה שקופה זולגת לה,
עיני מתחילה להתקרר,
וכאילו סכר שלא היה קיים,
מתחיל להיפרץ פתאום…

ואני חושבת על כל מה שעברתי,
על כל הדברים שהיו קשים לי,
איך ברגע הכל נעלם,
כאילו כלום לא היה קיים…

אך איך אוכל לשכוח,
את האשמות שהוטחו בי,
את העלבונות,
את ההשפלות,
את כל הבכי,
את כל הכאב,
ועוד ממישהו קרוב,
זה לא אמיתי.

ואני זוכרת לילות, שהייתי בוכה בהם,
שהייתי מחבקת את הכרית,
ומצמידה את אוזני,
ממש כאילו יכולתי לשמוע את לחישותיה
"אל תעזבי אותי"