איך הגעתי למצב הזה? – פרק 1 – מבוא

אני לא יודעת ממש מאיפה להתחיל, אבל אני אתחיל..
כשעליתי לתיכון הכרתי חברים ממש טובים, חבורה המעורבת בשני המינים…
סביר להניח התקופה הכי טובה בחיי, כל יום היינו נפגשים, מבזבזים להורים כ-1000 ש"ח תוך שבוע. התמכרנו אחד לשני, סוג של סם.
לאט לאט כולם שמו לב איזה קבוצה מאוחדת יש לנו וככה יותר ילדים הצטרפו אליה, ואתם יודעים, פחות אחד יותר נחמד? אז ככה זה היה אצלנו. בחלוף הזמן התרחקנו.
עד שהיום הנוראי הזה הגיע והיה בנינו פיצוץ. מהפיצוץ הזה התפלגנו לשני קבוצות. פשוט הם הפסיקו לדבר איתנו, להזמין אותנו, התייחסו אלינו כמו זבל. וכמו שאמרתי .. התפרקנו לקבוצות. הקבוצה הנטושה- שם היו הבנות שהם נטשו.. ולא נפגשו עם הקבוצה האחרת בכלל! וכמובן הקבוצה המעניינת- הקבוצה בה היו גם בנים וגם בנות שם. אבל לא היו שם בנות מהקבוצה הישנה של פעם.
פה ופה שנה עברה שגם היא הייתה שנה דיי מעניינת אבל לרעה כמובן. הייתה מפוצצת בריבים שלנו, של פגיעות והעמדת פנים שאנחנו לא מתגעגעות אליהם ולא שמות אליהם.
אבל נו באמת, כולנו יודעות שזה סתם שקר והיינו מתות שנחזור להיות איתם.
הייתה לנו קבוצה בוואטספ של כל הבנות מכל הקבוצות (הישנה והחדשה) והיינו אוהבות לדבר איתן. אבל תכלס – לא סבלנו אותן! לפחות אני לא! הרגשתי בגידה מהם..
מה הקטע שאתם לא מזמינות אותנו אבל בבית הספר אנחנו החברות הכי טובות בעולם? וואו, הצביעות שם מדהימה אותנו.

אז יום אחת קבענו כל החברות ("הנטושות" – נשארנו חברות טובות אחרי כל מה שהיה) ללכת לימית 2000 ביום שבת נעים. הבנות מהחבורה השנייה פשוט התחילו לדרוס אותנו! " למה לא הזמנתן אותנו? " , "מה הקטע שלכן? " , "אתן לא חברות טובות!". סליחה?! מי שמדברת! שלא נדבר על החור בלב שאתם עשיתם לי!

לקוראים אותי עכשיו – זה נשמע לכם הגיוני שאנחנו חייבות כל הזמן להגיד להם לבוא והם לא יגידו לנו לבוא? ובאמת, פה אני יכולה להבטיח – הרגשתי "פראיירית" ובגדול!

יום למחרת היה לנו ריב ענקי בבית ספר באמצע איזה שיעור אחד שתמיד רועש, אז לא הייתה לנו בעיה לדבר באמצע השיעור. ובהפסקה סיכמנו הסכם – כל פעם שאנחנו יוצאות, אנחנו חייבות לקרוא להן, וכל פעם שהן יוצאות בלי הבנים – הן יקראו לנו. אני יודעת, אנחנו טיפשות.
זה היה ממש דו שיח של חרשים!

אתם בטח שואלים- למה בלי הבנים? מה הבעיה של הבנים איתנו? הם טוענים שאין לנו נושאי שיחה.. אבל זה שקר אחד גדול ולא הבנתי מאיפה הם העיזו לטעון דבר כזה! ולהגיד את זה אחרי התקופה שעברנו ביחד לפני ההתפלגות! כולם יודעים שיש לנו מאוד נושאי שיחה יחד!.

הבנות האלה לא נשארו נאמנות להסכם הזה .. לאט לאט, לאחר מפגש או שניים, הן שברו אותו. אבל אנחנו עדיין הזמנו אותם ואין לי מושג למה – היה סוג של פחד לא להזמין אותם.. אבל אני תמיד השתדלתי לזכור את האמת – שאנחנו לא חייבות להן כלום לאחר הסכין בגב שהם תקעו לנו … אני באמת הרגשתי כמו טיפשה!

…

אתם בטח שואלים למה כל המאבק הזה בכלל חשוב לנו. למה לא המשכנו הלאה וכל אחד והחברים שלו? למה בכלל לקחת ללב הסכם כזה ולהמשיך לנסות לשקם את היחסים?
עד כמה שהם נשמעים פשוט נוראיים, צבועים ומגעילים, וחברים לא נאמנים או בכלל נחמדים. יש בהם קסם.

פעם אחת הייתה מסיבת חוף שהייתה בסוף השנה ובגלל שזה סוף שנה אז הם הזמינו ממש את כל החבורה, המאוחד, השלמה, בלי שום פאזל חסר, וכמו שאתם מתארים,נוצר קבוצות! וזו לא הפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו יחד- בשלמותנו, יצא לנו כמה פעמים. אבל פעמים בודדות. אולי פעמיים שלוש לראות אותם מחוץ כותלי בית הספר.

בכל מקרה, איפה הייתי? אה.. כן.. נוצרו קבוצות.
וזה לא מפתיע אותנו כי ככה זה כשלא מדברים הרבה זמן ויש לנו רק חברים משותפים .. ולא שיחה משותפת.
יצא איך שהוא שהייתי בקבוצה שלהם- כי הם הלכו שנייה לשירותים ואני לא שמעתי שהן קוראות לי! אז יצא שהתקדמתי איתם! וברגע אחד שישבנו במסעדה מדהימה על החוף, נזכרתי למה אני נלחמת כל כך, הרגשתי שכל המאבק הזה עליהם שווה את זה.
פשוט רק לשבת לשמוע את שיחותם – את פשוט נקרעת, הם אנשים מאוד מצחיקים ומעניינים, במיוחד הילד הזה.. שהיה לו סיפור עם חברה הכי טובה שלי לפני כמה שנים שהכול עוד היה בסדר. נהנתי מכל רגע איתו, ישבנו אחד ליד השנייה.
כן נו, היה לי רגשות אליו. אבל הסתרתי את זה ככל שהיה ביכולתי.

אז היה טיפה רעש כשפגשתי את הבנות, אבל אני נשבעת שבאמת לא שמעתי אותן קוראות! אם כמה שאני אוהבת את הקבוצה המעניינת והגדולה שנטשה אותנו,אם תשאלו אותי, אני ישר אעדיף את החברות שלי – כי הן לא תקעו לי סכין בגב! והן פי אלף עדיפות!

אז מה אם הקבוצה השנייה יותר מושכת אותי? מצחיקה אותי? יותר נהנית עימם ויותר כיפית ונפגשת? הם תקעו לי סכין בגב! ואני בדרך כלל לא טיפוס סלחני, אבל רגע אחד עימם, ואת סולחת להם על הכול .. אבל השתדלתי שלא.

אז ככה עבר החופש הגדול – כל אחד נפגש עם הקבוצה שלו. זוכרים שהמסיבה הייתה בסוף שנה בתחילת החופש הגדול? אז הנה, פה נגמר החופש הגדול. ומכאן מתחילה השנה האחרונה שלנו בבית הספר.

חברה ממש טובה שלי עברה לכיתה שלנו, והחבר הכי טוב של הילד הזה- גם הוא עבר אלינו.
היא הייתה בקשר מוצלח עם בנים .. אבל לא הייתה פרוצה או משהו. וזה לא הפריע לי.
משם לשם אני והיא ממש התחברנו.. וסיפרו לי הבנות מהקבוצה המעניינת- שהקבוצה שלהן התפרקה.. והאמת היא, שאני לא יכולה לשקר לגביה, שכן! הייתי שמחה!
פשוט הבנתי שהגלגל מסתובב לו! לא הרגשתי שום כאב ושמחתי שזה קרה.
הבנות מהקבוצה המעניינת התחילו להתחבר עם חברה שלי שרק עברה. ולפתע – ממש גנבו לי אותה. פעם היינו נוהגות אני והיא להיות בהפסקה רק שנינו ולדבר והיה ממש כיף, הגנתי עליה כל הזמן אם מישהו היה אומר עליה משהו. היום? היא רק איתם בהפסקה וגם אחרי צהריים. אנחנו לא נפגשות בכלל. הייתי בוכה כל הזמן והרגשתי ממש רע.
הייתה אחת שממש החליפה אותי והן ממש היו ביחד יותר משאר הבנות .

היה עובר לי במוח כל הזמן:
" קודם כל את גונבת לי את החבורה, עכשיו את גונבת לי אותה? מה עשיתי לך? אני כל הזמן הייתי נחמדה אלייך ואת רואה שבסוף וויתרתי, הפסקתי כביכול 'להציק' לך, וויתרתי זהו, אני כבר לא רבה איתך והשלמתי עם העובדה שגנבת לי את החברים ושהם בחיים לא יחזרו והאמנתי שהכל לטובה ושיום אחד את תביני מה עשית לא בסדר.
אני רוצה להמשיך הלאה! אני רוצה להכיר עוד מלא אנשים! אנשים שישכיחו ממני את הכאב! ועד שהכרתי טיפה יותר לעומק את חברה שלי את גונבת לי גם אותה? נמאס לי ממך! פשוט נמאס לי!"
וכך הלילה הזה עבר, ובכיתי המון המון .. אולי כל הלילה.

התחלתי להתחבר אל עוד ילדה שגם היא הייתה בקשר עם בנים ויום אחד יצאנו למועדון ושמעתי שחברה שלי שפשוט נלקחה ממני והבנות האחרות גם באות, אבל לא רקדנו ביחד פשוט לא היה לנו מקום! וכך נגררתי אחרי הילדה הזאת.
כי כשאת במועדון- המון בנים באים אלייך. וחברה שלי זורמת איתם. אז יוצא מצב שאת פשוט נשארת לבד ובא אלייך בן, את חייבת להיות איתו כדי לא להישאר לבד..

מפה לשם עשיתי משהו שאני מאוד מאוד מתחרטת אליו.
ואני רק רוצה לדעת- איך הגעתי למצב הזה?
הבן הזה היום מהחבורה של פעם, שהיה בקשר עם חברה שלי, מסתכל עליי המון בשיעורים.
מנסה להתגרות בי, לגרום לי לקנאות.
והאמת היא שתמיד הייתי פגועה מהקבוצה הקודמת, אבל זה לא נורא כמו איך שזה עכשיו.
והבנתי שנגררתי לזה רק בגללו.. או בגללם.. ואני מתחרטת.
מתחרטת על הכל.

היום ראיתי את חברה שלי שנטשה אותי למען הבנות האחרות, מדברת עם החבר הכי טוב של הילד שאני אוהבת, ופשוט נפגעתי ברמות – היא לא יודעת מכלום, אבל עדיין, נפגעתי.
רציתי להאמין שהוא דיבר למישהי אחרת, אבל לא הוא דיבר אליה.
כנראה שזה עוד אחד מהניסויים של הילד שאני אוהבת לעצבן אותי.
אני לא מדברת איתה בגלל איך שהיא נטשה אותי כל פעם לבנות אחרות. ואני בחיים לא אסלח לה- לפחות לא בלב שלם!

כלום לא הולך לי…
והחברים שלי כבר לא חברים שלי ..
אין לי אף אחד מהם.
עצוב לי .. מאוד .. ונמאס לי לבכות ..
אני מקווה שהכל יהיה בסדר וזה יסתדר איך שאני רוצה.
כי נמאס לי לסבול- מבחינה חברתית עד עכשיו רק סבלתי…
הגיע הזמן גם שלי להנות – די כבר.. נמאס ..
כל יום אני רוצה אותו יותר.
הלוואי והכל יחזור לאיך שזה היה פעם!