איך אהבו אותה פעם .

שניים יושבים בחצר ירוקה , השעה כמעט חצות, אור המרפסת מאיר את פניהן החשוכות קמעה .

הוא : (מלטף לה את השיער ) "אני אוהב אותך ."
היא : (בכעס) "אתה בכלל מכיר אותי ?"
הוא : (מופתע )"מה ?"
היא : "בשביל מה היית צריך להגיד את זה ?"
הוא : " כי -"
היא :" אתה לא מתנהג כמו אחד שמכיר אותי ."
הוא : "אבל אני מכיר ."
היא : "תפסיק עם זה . אני מבקשת ."
הוא : "אבל למה? , אני באמת אוהב- "
היא : "די . "
דממה .
הוא : "את לא מסוגלת להאמין לזה , נכון ? זו הסיבה שאת לא מוכנה לשמוע ."
היא : "אתה יודע שלא זו הסיבה ."
הוא :" כן . אבל אני גם לא באמת יודע מה הסיבה ."
מסיטה את המבט , שותקים , האווירה מתוחה .לאחר זמן –
היא :" אני לא יודעת איך להיות ככה ."
הוא :(עונה במהירות ) "איך ככה ?"
שתיקה .
היא : "נאהבת ."
שתיקה .
הוא : "הבטחת שתספרי לי פעם…"
היא : "אני לא בטוחה שאתה רוצה לשמוע "
הוא : "איך אני יכול לא לרצות , זה החלק הכי לא ברור שיש בך" .
היא : "עדיין ".
הוא :" בבקשה – נסי אותי ."
היא : "אין איך להתחיל פה" .
הוא : "אז תסיימי , תספרי את זה כאילו זה לא את בכלל , כאילו זו מישהי אחרת ".
היא מהנהנת , בולעת רוק ומסתובבת אליו , היא לא תפנה את המבט , גם שירצה שתעשה זאת .

היא : "היא אף פעם , אף פעם לא ממש הרגישה איך זה שאוהבים אותך, היא אהבה לשבת בפינת הרחוב ברחוב ליד שלה , ולהעמיד פנים כאילו יש לה מישהו לחשוב עליו .
היא שנאה שכולם הסתכלו עליה, אז תמיד עשתה מין מבט חולמני כזה , נזכרה בדברים מתוקים שאיש אף פעם לא אמר לה .
הייתה שם חבורה של ילדים , שתמיד הייתה מסתובבת שם , והיא תמיד רצתה להיות חלק , מהם .
היא תמיד העמידה פנים שקשה להשיג אותה , היא הייתה מכווצת את האף ואת הפה ואת כל הפנים , כדי שאנשים ירגישו כמה חשובה היא .
כדי שאולי יום אחד תמיר או שגיא או יערה יסתובבו , ויציעו לה להסתובב.
זה לא עבד אף פעם .
יום אחד אמא שלה צעקה עליה – " את כל הזמן לבד !" היא אמרה לה " תמצאי כבר עם מי להסתובב!" היא סיפרה לה שהאמהות של שגיא ויערה כל הזמן מרכלות עליה במכולת , על הילדה ההיא , שנראית כאילו יש לה עווית בעיין ( מחייכת קצת )
אמא שלה אז הציעה לה שתציע להם , כי אולי הם בכלל רוצים והיא לא רוצה , ואולי זה בכלל סתם קשקוש.
אז היא אגרה כוחות , ושמה אודם , וליפסטיק , היא חשבה שזה הולך ביחד . והלכה שוב לשבת .
הפעם שהם באו היא חייכה אליהם , היא חשבה שזה נחמד .
אבל הם התקרבו אליה , והם לא אהבו אותה , כבר מהתחלה .
הם אמרו לה " לכי מפה !" ויערה , שהייתה פעם חברה שלה אמרה " מה זה מרוח לך על כל השייניים ?" ובאמת הליפסטיק נכנס לה לפה ,והכל היה דביק ומגעיל , בטעם של תות .
ואולי היא צריכה ללכת (שותקת , בשלב הבא דמעות מתחילות למלא את עיניה )

הם התחילו להרביץ לה , קודם שגיא העמיד פנים שיש לה משהו בשיער , וזה היה להם נורא מצחיק , לשחק לה ככה בשיער , ולמשוך אותו ביניהם , להתחרות בשיער שלה על מי מוציא לכלוך שלא היה שם ומי מכאיב לה יותר .
ואז יערה דחפה אותה כי היא התחילה לבכות , ושגיא בעט ,ותמיר המשיך להעמיד פנים שיש לה משהו בשיער .
ואז הם הלכו . אולי כי נמאס .
ונשארה לה , אתה יודע , מין תחושה כזו של חמימות בלב. כי ככה אהבו אותה פעם . כי זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו נגע בה. אפילו אם זה קצת כאב ( הקול שלה נשבר )

שתיקה ארוכה .

ובגלל זה אתה ,אתה לא יכול לאהוב אותי .
כי היא , ואני , שתינו .
פשוט לא יודעות איך ."