איילה
הרציף העמוס כמו לעג לי כשירדתי מן הרכבת, והרעש קרע את אוזניי. נשאתי את רגליי במהרה אל כיוון היציאה, והן מיהרו לקחת אותי הרחק מן הכאוס המתחולל ברציף הנמתח מאחורי. אני זוכרת את החיוך שענדה כשיצאתי מתחנת הרכבת. היא פרסה את ידיה אליי, אף על פי שידעה, כמובן שנותרו עוד כמה שניות עד שאתעטף בהן. היא חיבקה אותי, אך אני לא נעתי. לבסוף היא משכה בחזרה את ידיה והביטה בי במבט מבעית. "ירדת במשקל" היא זרקה עליי את המילים, אך כה התקשיתי להאמין לה. "לא, לא ירדתי." חייכתי אליה חיוך חיוור, מנסה כל כך שלא לאכזב אותה. מבטה ירק בפני את המילה 'שקרנית', אך היא משכה את ידי אליה, ושפתיה השחיזו מילים מחושבות, לא ניראה היה שהיא נהנית לוותר לי. "מה אכלת בבוקר?", כתפיי טיפסו אט אט אל צווארי בבושה, אך היא הייתה רגועה להפליא, משכה את ידי כחבל ואילצה אותי למהר, ולהסתגל אל קצב ההליכה שלה. "אז אני קונה לך גלידה." התפתיתי להתווכח, אך נצבטתי על ידי המחשבה על סיום הוויכוח, שבו וודאי אתייאש ואתפזר סביבה.
תשומת הלב שלי התפוררה והפכה לאבק בזמן שהזמינה לי שני כדורי גלידה, שאת טעמם לא יכולתי לשייך למאכל מוכר, וכאשר ישבה לידי על המדשאה הקוצנית היא הניפה את רגליה על ברכי, ואימצה את המבט המאיים ביותר שיכלה לעטות על פניה. היא ציוותה עליי, "אל תשחקי באוכל שלך, גברת צעירה." כרכתי את זרועי סביב בטני והבטתי באצבעותיה מטיילות על ידי השנייה, ובשפתיה טוות את מספר הצעדים שפסעה על העור השקוף שלי. "לא איכפת לי אם את לא רעבה, אני רוצה שתשמיני כמוני." היא צחקה, ועיניה דבקו בזרועי. שפתיי נמתחו לחיוך רגוע בשעה שצפיתי בצחוקה מעלים סימניו מפניה. היא הצביעה על שריטה עמוקה בעורי וכיסתה אותה בשרוול חולצתי. חיוכה התנדף מפניה כעת, ונימתה היכתה בי, "זו רק אשמתך." הינהנתי בכבדות, ונגררתי אליה, מושכת את החבל בעצמי. ראשי נפל על כתפה, כמיהתי להיעלם בתוכה צחקה עליי, ולאחר כמה שניות כך גם היא. "את ממש טיפשה, איילת." היא גיחכה בשקט כשהחבאתי את פני בכתפה, "כן, אני טיפשה אם זה מה שעושה לך טוב." צחוקה האדים את לחיי ושלח אותי להיקבר עמוק יותר בצווארה.
כשליוותה אותי לתחנת הרכבת היא נזפה בי, "איילת ברצינות, אני רואה את זה, את תלכי לרופא בסוף ואני לא אוכל להאכיל אותך גלידה בכוח." שתיקה הייתה גוברת על כל דבר שיכלתי לומר לה מאותה המילה האחרונה עד לחיוכה כשהתרחקתי ממנה אל הכניסה לתחנה, שהזין את גלגלי הרכבת הנושאים אותי ממקום למקום, ומקימים רעש טורדני החודר להרהורי עליה.
תגובות (8)
זה היה תענוג לנתח את זה! מצד אחד זה כתוב בצורה כל כך יפה, אבל המשמעות של זה עמוקה :) את כותבת ממש טוב, ואני מקווה שאותה הנערה אכן הלכה לרופא.
הייתי רוצה לכתוב כאן מה אני הבנתי מהקטע, אבל אני חוששת שיתכן וכל אחד לקח את זה למקום אחר ואז זה יהיה מבאס לדעת שאולי אני לא צדקתי.
אבל לא אכפת לי אם ניתחתי נכון או לא, זה היה קטע מקסים !
אין מילים בפי להודות לך, אם כי אני חולקת עלייך (אך לא ארחיב בנושא כדי לא להישמע חצופה). אני יותר מאשמח לקרוא את הניתוח שלך לסיפור שלי, בבקשה תכתבי אותו??? ובאשר לילדה שקיווית שתישלח לרופא, היא פגשה 19 פסיכולוגים בשנה האחרונה, התייעצה עם ארבע רופאות המליצות על פסיכיאטר, וביקרה במוסד להפרעות אכילה פעמיים, ובכל זאת היא מרגישה את הצורך לכתוב את הסיפור הזה. בתודה, אליס
חשבתי מן הסתם שמדובר עליך או על אדם שקרוב אליך, ואני לא רוצה להסביר,
כי אם אגלה שניתחתי לא נכון אני ארגיש רמאות. אני חושבת שקטע מקסים אמור להיות עם פרשנויות שונות לכל אחד, כדי שכל אח יוכל לקחת את זה למקום אחר שמדבר אליו. אבל אני חושבת שניתחתי כמו שצריך, לפי התגובה שלך :)
תמשיכי לכתוב, זה מדהים
ממ.. כן, הסיפור מספר עליי ועל מישהי מבלבלת מעט… אם רצונותייך הם לשמור את מחשבותייך לעצמך, אכבד אותם. אני מסכימה עם דברייך, דרך אגב, אני גם חושבת שלכל אחד יש פרשנות שונה וזאת מפני שכולם מחפשים משהו המתקשר לחייהם. אך בכל זאת סיקרנת אותי^^
איני סבורה כי הקטע שלי הוא מקסים כפי שתיארת אותו במילים כל כך יפות, אבל שוב, אני באמת לא רוצה להישמע כאילו אני מזלזלת בדעתך. איזה מין רושם קיבלת מן התגובה שלי? אני יכולה להגיד לך שהיא באמת שנאה כשדיברתי על דברים כמו רופאים, אך היא השלימה עם העובדה שהזדקקתי אליהם(הזדקקתי זה בלשון עבר, אך היא אינה מדוייקת לסיטואציה, לטעמי). על כל פנים, אני מאוד מודה לך
וואו
אני לא יודעת איך להסביר לך
אבל הכתיבה שלך כל כך נעימה לקריאה, שלרגע שכחתי שזה אתר לכותבים שכותבים כתחביב ולא קטע מספר. אני אומרת לך שאת ברמה כל כך גבוהה שהייתי מתערבת שיש לך סדרה של ספרים שיצאו לאור.
אני אפילו אוסיף ואגיד שהקטע הזה הוא אחד הקטעים היותר אהובים עליי ממך, כיוון שהוא פשוט ואמתי. ואולי ההזדהות שלי אתו גדולה מידי. שתי הנערות גיבורות לפי דעתי, והן צריכות להמשיך בדבר המדהים הזה שנוצר ביניהן
חיבה אנושית לפעמים יכולה לעזור
לא"ש^^
אוו וואו. תגובה שכזו אני שמחה לתפוס באיחור של רק דקה. אני כל כך כל כך מודה לך על התגובה האדיבה והנפלאה הזו, אני מרגישה כה רע על שלא הרווחתי אותה. אני מאוד מאוד שמחה כך את חושבת, ואני אסירת תודה על שיכולת להתחבר לקטע שלי. חיבה אנושית אכן מועילה (במיוחד לי, מכיוון שאני שונאת אדם ואני נהנית להימנע מחיבה אם אני מסוגלת), אך לצערי אני ואותה הנערה כבר לא בקשר. אני חושבת שאפשר להגדיר את הקשר שלנו כאולי מעט מעל סתם חיבה אפלטונית (לא, איני נמשכת לנשים, וגם אם כן, אני לא בשלב בחיי להגדיר את עצמי כך). אך אני מאמינה שאולי לקרוא לשתינו גיבורות זה טעות (אני כל כך מתנצלת). את מבינה, היא גיבורה, והיא יכלה לעמוד בכל פעם שהחברות איתי שמה לב רגל, אך אני לא אדם מאוד חזק, אפשר לומר, והיה לי מאוד קשה להתקיים מולה כפי שאני, כשהיא יכלה להתמודד איתי מצוין, ואני לא יכולתי להתמודד כמו שצריך עם אף אחד, ומיותר לציין שממש לא עם עצמי. אך אני מעריכה אותה על התרומה שנתנה לי, ואני מקווה שכעת היא נמצאת בחברויות בהן אף אחד לא שם לה רגל, אלא ממלא אותה בהשראה והחיות שהולמת אותה. בתודה עצומה ובלבול, אליס
את לא מבינה כמה שהסיפור הזה מצלצל לי מוכר. אני עצמי עכשיו בקשר חדש ומוזר לטעמי עם חברתי הטובה ביותר, וטוב, מצאתי כל כך הרבה נחמה במילים שלך.
קראתי לכן גיבורות לא סתם, אני מרגישה צורך להאמין בך. ואני מאמינה בך. אני יודעת שזה ישמע פלצני אבל אני פשוט מקווה שיהיה לך טוב
לא"ש^^
את מאמינה בי? אני כל כך מצטערת שגרמתי לך לחשוב בצורה שכזו. אני מבינה שאת רוצה להאמין במישהו, ותאמיני לי, זה חשוב, אך אל תתלי את אמונותייך בי, אני עצמי לא מאמינה בעצמי, אני באמת לא האדם לסמוך עליו בשעת מצוקה, כמו שכתבתי, אני לא סלע איתן. אך אני אשמח מאוד לתת לך עצה, לי עצמי יש קשרים משונים עם בנות, ואני נמנעת מהן לפעמים, אך כשאת מוצאת קשר שמהווה לך גזע חזק להיבנות ממנו, ומסב לך משהו טוב ממנו את רוצה לצמוח, זהו קשר שלדעתי כדאי לטפח לאט לאט ולא למהר להפוך אותו לבעל משמעות כזו כבדה בתתחילתו. אך אני לא חכמה שכזו, את אינך חייבת לסמוך על עצתי, במיוחד לאחר שאמרתי לך שאני אדם חסר קשר טוב עם עצמו, ולכן חסר אפשרות לתת לאנשים לקיים איתו קשרים טובים. מובן שיש לי מערכות יחסים חזקות, אך אני לא הצד האיתן בהן. שמחתי כל כך לקרוא מה שכתבת על נחמה במילותי, אפילו אם כוונתך לא באמת הייתה טמונה בכך, אני מודה לך מאוד. זה משהו כל כך יפה להגיד, בהחלט יצר אצלי מעט ביטחון. מודה לך ומתנצלת על שמצאת בי מישהי אחרת