אידיליה נעימה

ארץ דקלים, שדרה מבדרת. מי רודף אחרי שמיים כחולים וערב בצבע של דם?
נתת לי אוזן, מכחול צייר לך את העין. ברגע כזה, גם אני חייכתי סתם.
ומה נעשה עם כל הידיים שקיבלנו?
אהובה,
נבנה לנו בית בן חדר בין המים לשדות, ליד תחנת רכבת שתוביל אל העיר הגדולה. אדמה, ריבוע קטן בצל הבית – נגדל ירקות, נעבוד בגינה.
אנחנו נקרא את העולם, כל פעם ספר, רק את אלה ששווה לקרוא. ואני אשיר לך שיר, ואת תקריני סרט.
לפעמים ביחד, לפעמים ביחיד. נטייל לכוד – אני אסע אל העיר ואת תסעי לבקר חברות.
נאסוף שותפים לשממה, בחירות בודדות ומדויקות. נקים חבורה של חולמים, להעביר ביחד את השנים שנותרו. וניפגש כל שבוע במועדון, אולי אפילו, בסלון הקטן, אצלנו בבית.
כי העולם נסחף בעד ארץ זועמת. אהובה, זה הכול כאוס. אז פשוט סידרנו לנו אידיליה נעימה, להיות בה עד ששקט יבוא.