אח שלי הגדול (סיפור על הצבא)

כשאח שלי הגדול חגג יום הולדת, הוא יצא לחופשה.
הוא אמר שהוא יבקר, בכל סופ"ש ואפילו קצת יותר.
אמא ואבא חיבקו אותו חזק, ואני רק הזכרתי לו שיביא לי מתנה.

אמא סיפרה לסבתא שאדם התגייס לצבא, ואני תיקנתי אותה ואמרתי לה שהוא יוצא לחופשה.
אבל סבתא חשה דאגה, אז רצתי אליה ונתתי לה נשיקה.

וכשאבא סיפר לי סיפור לפני השינה, הוא היה נראה מרוחק.
כששאלתי מה קרה, הוא ענה שחשוב שאני אדע: שלחופשה של אדם קוראים צבא, ובצבא אדם הוא גיבור, שנלחם נגד רעים ובסוף מציל את המדינה.

ולמחרת בגן שעומר נשך אותי ביד וליה משכה לי בשיער, אדם לא היה בבית כדי שיגיד לי כמו כל פעם שהוא ילך איתי לגן ויגיד לכולם שאיתי לא מתעסקים, כי מי שמתעסק איתי מתעסק עם אחי.

עברה כבר שנה שאדם מבקר פעם בשבועיים בכל סופ"ש.
ואני כבר יודעת מתי הוא יגיע, מחכה לו ליד החלון וכשהוא מופיע בדלת הוא שומט את תיקו ונכנס הביתה,כמו תמיד, עם מדיו הירוקים ומגפיו השחורים והגסים שהוא לובש כל פעם שהוא מבקר.

תחילה הוא קורא בשמי ואני רצה אליו, מחבקת אותו חזק חזק והוא מלטף את שערי וקורא לי כמו תמיד: "נסיכה שלי".

וכשאדם מבקר חברים אני מתפלחת לחדרו ומכניסה את רגליי הקטנטנות למגפיו הענקיים של אחי ומתהלכת בהם בכל הבית עד שהוא מגיע.

לאחר מכן אמא מזמינה את כל המשפחה, דודים ודודות ואת סבתא וסבא כדי לבקר את אדם. וכשכולם מדברים הם לא מחייכים כשאדם מחייך, ולא שמחים או צוחקים כמו תמיד. הם מודאגים ואני לא מבינה על מה הם מדברים, ליה קוראת לזה "שפת המבוגרים".
אז אני יושבת עם פרצוף חמוץ בצד ואדם מיד קולט ושואל מה העניין?
וכשאני שואלת אותו למה הם עצובים ולא שמחים שאדם גיבור,
הוא עונה שבשביל להיות גיבור לפעמים צריך להקריב.

כעבור עוד שנה שאדם מבקר פעם בשבועיים בכל סופ"ש הוא חוזר לפעמים עם כתף חבושה, פעם אחת עם יד שבורה וצלקות על גופו.
וכשאבא מקריא לי סיפור לפני השינה, אני שואלת אותו מה קרה לאדם שהוא נפצע?
ואבא שתק שתיקה ארוכה ולאחר מכן ענה שאדם נלחם במלחמה.

כל שבועיים אני מחכה לו שיחזור, אבל יום אחד הוא לא חזר.
עבר שבוע,ושבועיים. עד ליום שנשמעה דפיקה,
ואני רצתי לדלת בהתרגשות שחיוך רחב פרוס על פניי, כי ידעתי שזה אדם.

אבל אמא פתחה את הדלת ואדם לא היה, בפתח הדלת עמדו לובשי המדים.
הם נכנסו, שתיקה כבדה שררה וסיפרו לאמא ואבא את הבשורה.
אמא הייתה על סף עילפון ואבא כמעט ולא נשם.

איפה אדם? למה הוא לא חזר? שאלתי אותם, והגבוה מביניהם התכופף ולחש:
"הוא כבר לא יחזור, מתוקה."

ואני תמיד יודעת ותמיד אדע שאני עדין אחות קטנה של חייל בצבא.
כי מאיה תמיד אומרת שהיא ילדה של אבא וגאיה ילדה של אמא.
ואני? אני ילדה של אדם.