אחרי שהשלג יעבור

"זה שלג,"
"אני יודעת," אמרתי ושפשתי את כפות ידי זו בזו כדי להתחמם.
"הוא לבן, וקריר, ולבן ו… שלג…" צחוק קלוש בקע מפי. זו היתה הפעם הראשונה שהוא רואה שלג. הוא שמע עליו כל כך הרבה, וחקר בכל ספר שהוא מכיר, ושינן כל פרט אפשרי.
ועדיין, הוא מתלהב משלג.
"אתה יודע שהחורף רק הולך להתחזק עכשיו, לא יהיו הרבה הזדמנויות לצאת החוצה ולשחק. הם הולכים לשמור עלינו מכל כיוון בלי הפסקה." נאנחתי והכנסתי כמה שערות חזרה אל שערי מתחת לכובעי.
"כן, ומאוד הייתי רוצה שהם יפסיקו עם זה." רטן. החיוך שב לכסות את פניו כשהוא התכופף ונשכב על השלג, מנפנף בידיו ורגליו, יוצר את מלאך השלג שתמיד רצה לנסות לעשות.
"תיזהר שלא תתקרר," אני מזהירה אותו ומשלבת את ידי בהבעה רצינית. הוא עוצם את עיניו ואנחה – הפעם שקטה ונינוחה- נפלטת מפיו.
"אני לא רוצה לשנות כלום. הלוואי והכל היה יכול להישאר כמו שהוא," הרוח הקרירה מתחזקת ואני מהדקת את מעיל הפרווה הגדול שלי אל גופי. מזווית עיני הבחנתי בשומר שעומד לצד העצים הגדולים שכבר הספיקו להתכסות בלבן. הוא דרוך ומוכן לרוץ לעברנו ברגע שנראה סימן קטן של נפילה.
אחי מתרומם ויוצא בעדינות ממלאך השלג שלו.
"אני לא רוצה שתלך," אני אומרת פתאום בלי לחשוב. עיניו גדלות והוא מביט בי בפליאה. אני מתנשפת ואדי קור נפלטים מפי החוצה, נעלמים באוויר.
"גם אני לא, אבל לרופאים אין פתרון יותר טוב." הוא משחק באצבעותיו בעצבנות ומסיט את מבטו הצידה. אני יודעת שהוא לא רוצה לדבר על זה, אבל הוא אחי, ואני צריכה אותו, במיוחד עכשיו עם המצב שלו והכל. אני מרגישה כאילו אני כבר לא מכירה אותו יותר.
במשך שנתיים שלמות לא ראינו אחד את השנייה, ולמרות זאת, בכל פעם שכאב לו כאב לי.
הרופאים אומרים שזה בטח בגלל הקשר שיש בין תאומים, אבל בגלל שאנחנו תאומים מלכותיים הם מעדיפים שנהיה בנפרד ולא ניפגש. אם הכאב אצלו יחמיר אי אפשר לדעת מה זה יעשה לי.
יום אחד התגנבתי לחדרו כדי לבקר אותו, הרגשתי שאם רק אראה אותו לשנייה אולי אוכל לעשות משהו בשבילו, ואכן, ואחרי זה מצבו השתפר. הם אמרו שאולי – והרי ברור שהם לא יודו שטעו- הקשר שלנו טוב יותר כשאנחנו ביחד, ואולי אני אוכל להשרות עליו אווירה טובה.
וגם אחרי זה, מספר הביקורים שלנו מצומצם.
"אחרי שהשלג יעבור אתה תרגיש יותר טוב, אתה מוכרח!" אמרתי מעט בצעקה ונופפתי בידי באוויר, כמו שנהגתי באותו שבו בישרו לי שלא אוכל להתראות איתו. הוא התקרב אליי והניח את ידיו הקרות על לחיי.
"אני יודע, ואני מבטיח לנסות ולהמשיך לחיות רק בשבילך, בסדר?" חיוך אמיתי התגנב לפניי בזמן שעיני התחילו לבכות.
"בסדר, אז תזכור שהבטחת לי." מלמלתי בזמן שמשכתי אותו לחיבוק ארוך וציפיתי בשומר מתקרב אלינו.