אחד
מסיפורי 1 עד 10
אחד
הוא היה יצור קטן ופרוותי . רוב הזמן הסתובב באפס מעשה מחפש לו את אחד משיחי תות הבר הצומחים ברחבי העמק על מנת להתעכב שם שעה ארוכה . לאחר מכן היה שוכב באפס מעשה, ישן את שנת הצהרים והערב גם יחד.
מי שהסתכל בו שעה ארוכה לא היה יכול לנחש שהוא יצור מיוחד במינו, צורתו לא הייתה כל כך מיוחדת וכך גם אופיו הנוח שלא הודגש יתר על המידה , אך בכל זאת, היה בו ייחוד שלא היה בשום בעל חיים אחר.
הוא היה בודד.
הבדידות שלו הייתה בעצם כל ישותו, הוא לא היה צריך לבת זוג , הוא פשוט היה שניהם, מעורבבים בו במין אחדות מושלמת. הוא גם לא הרגיש אף פעם בדידות, אף שלנו עשוי היה להיראות כאילו הוא הייצור הבודד ביותר בעולם , נדמה לי שמחשבה זאת שאנו מטילים עליו נובעת מהצורך האישי שלנו בבן זוג , ואולי מכיוון שהוא נראה כל הזמן כמו מישהו שמחפש משהו , אף שלדידו היו אלה בסך הכל שיחי תות הבר.
הוא מעולם אף לא הוצרך לחברה כל שהיא ונראה שנוח לו להיות לבד.
הוא אף פעם לא רב עם אף אחד , מעולם לא סימן טריטוריה , ובעיקר מעולם לא חשב שהוא משהו מיוחד עד שהגיע- המבול.
השמועה עברה כהרף עין , גם ריח הגשם עמד כבר באוויר ומילא את ריאותיהם של חיות הבר .
היה עליו למהר ולהגיע עד לתיבה שבמעלה ההר.
הוא טיפס לשם לאיטו, מדי פעם התעכב על שיח נוטף תותי בר אך ככל הנראה הרגיש שעליו להגיע עד למעלה בכל המהירות , כך שהיה עוזב אותם לפני שכילה אותם לגמרי.
שני אוכלי נמלים הקדימו אותו ודחפו אותו מעט אל שולי השביל, הוא משך בכתפיו והמשיך לטפס , מגושם מעט.
כשעצר לנוח , עקפו אותו חיות נוספות , שניים שניים עלו הן בשביל המוליך אל התיבה.
הייתה זו תיבה גדולה , כבש גדול וכבד היה נטוע בצידה ואפשר לכולם לעלות בסדר מופתי כל אחד למקומו . אף אחד לא דחף , אף אחד לא קיטר , ונוח במבטו הרך הנהן להן לשלום.
זוגות זוגות הן עלו אל התיבה שעה שטיפות הגשם הראשונות החלו לרדת.
הייצור הקטן התנשף כשטיפס אל התיבה. הוא קרב אל הכבש החלקלק מבוץ ונתזי מים ומשך את עצמו למעלה , אך נוח התקדם לעברו ונעמד בדרכו. "איפה בת הזוג שלך ?" שאל נוח בעדינות והזיז את ראשו שמאלה וימינה לאות על כי הוא מצטער על כך שלא יוכל לאפשר לו להיכנס כעת.
"אינך יכול לעלות לכאן, אמר נוח , לכאן עולים רק זוגות זוגות ולך אין בת זוג" . הייצור הקטן לא הבין את אשר נאמר . הוא עצר, התבונן בנוח בעיניו הגדולות ובחן אותו , לאחר מכן הסתובב לאיטו וירד מן הכבש בצעדים מהוססים.
"תמהר ותביא אותה" צעק נוח אחריו, אנחנו עומדים להפליג .
תגובות (1)
סיפור מהמם ואוו אני הראשונה שמגיבה = מה אני מבקשת שיהיה המשך מהיר מהיר מהיר – מקווה שהמערכת תאשר את התגובה שלי ממני בקי ♥♥♥♥