אז בואו נדבר על גלובליזם
יש עוד מישהו בעולם שזוכר את התוכנית הישנה בערוץ לוגי (אם אני זוכרת נכון), שדיברה על יצירת כפר גלובלי?
זאת הייתה תוכנית מטומטמת. באמת. אף פעם לא הבנתי למה לא הורידו אותה ישר כשהיא עלתה.
התוכנית תיארה תהליך של יצירת עולם חדש, בו כל האנשים מקושרים אחד לשני. צופים באותן החדשות, אוכלים באותן הרשתות ומדברים באותה שפה. סליחה, אני חוזרת בי- התכנית לא תיארה את 'תהליך היצירה' של העולם הזה, אלא את התנהלותו.
כמו בכל פתיח של תכנית ילדים, בפתיח של התכנית הזו היו משולבים שירים וציורים של ילדים בכל מיני צבעים שמחזיקים ידיים ומחייכים. בתור ילדה לא מאוד חכמה אבל עם מוח מחוץ לקופסה (תרתי משמע), אני זוכרת שעניין אותי מאוד מה עושים הילדים הללו אחרי שהם מופיעים בפתיח. הם בטח הולכים למאחורי הקלעים, והמאפרת מאביקה אותם בפודרה (ראיתי את זה פעם בתכנית בטלוויזיה), והם לוקחים לידיהם הצבעוניות את הטקסט ומתכוננים למערכה הבאה שבה יעלו לבמה. הם בטח מורידים את החיוך הזה מהפנים ומעסים את הלחיים, לא קל להחזיק חיוך כזה גדול כל כך הרבה זמן. הם בטח צועקים על העוזרת האישית שלהם שתביא להם איזה סנדוויץ' כי הם גוועים מרעב ומפסיקים להתחשב בכל שאר הילדים הצבעוניים.
ובינתיים על המסך מופיעות שאר הדמויות, אלה שלא זכו לשבת עכשיו רגל על רגל מאחורי הקלעים ולבלוס סנדוויץ' של סאבווי. הדמויות שעל המסך מלמדות אחת את השנייה מילים בשפות שלהן. פתאום ילדה אתיופית אומרת "Ciao" וילד ישראלי אומר "afscheid" וכולם מהנהנים כאילו הם מבינים אחד את השני. פתאום ילד יפני וילדה קנדית משחקים בקלאס ולא מתנגדים לשתף במשחק את הילד הערבי.
בזמנו לא הקדשתי מחשבה לציורים שהיבהבו על המרקע. אבל עכשיו זה מציק לי.
אנחנו חיים בעולם כל כך ירוד. התכנית באה להציג מסר בעל חשיבות ומה שהיא עשתה זה רק לגרום לילדים לבזבז זמן חשוב מהחיים שלהם בשריפת תאי מוח ריקים מול הטלוויזיה. אין שום בעיה עם העיקרון של התכנית, אלא בעיה לקהל היעד אליה היא מכוונת.
לילדים קטנים לא באמת אכפת באיזה צבע החברים שלהם, או באיזה שפה הם מדברים. תנו להם קוקו טאקי ותראו איך תוך חמש דקות הם מוכנים לקעקע על הגוף את השם של החבר החדש שהכירו (באופן תיאורטי כמובן).
"יצר לב האדם רע מנעוריו" כך מתרץ ה' את הטבעת הארץ במבול. והאם איננו צודק?
ברגע שהאדם (או במקרה הזה הנער) מגיע לגיל שבו מתחיל להיות לו אכפת ממה אומרים עליו ומה חושבים אבל לא אומרים עליו, הוא מתחיל להיות רע. כל היצרים שבו מתעקשים לקבל יחס במיידי והוא מסתחרר בכל מקום, פוגע באחרים בלי לשים לב. מדלל את האישיות הנערית והמעצבנת שלו בקצת רגשות אשמה, אבל לא נותן להם לבוא לידי ביטוי. יש צרכים שנדחפים לראש התור. רגשות אשמה הוא פשוט לא אחד מהם.
החינוך שהאדם מקבל בנעוריו קובע את המשך התפתחותו. אם כאדם טוב, בונה ותורם לסביבתו או כאדם רע, שפל ולא יודע איך להתנהג בציבור. איך הוא יצליח להיות אדם טוב אם הוא לא סופג את הערכים. איך הוא יספוג את כל הערכים כשלא מציגים לו כאלה.
לכן חשוב להשקיע דווקא בנוער. לייצר תוכניות איכותיות יותר שמעבירות גם קצת מסרים בתוך כל הזבל האחר שהן מוכרות. להוסיף לגאליס איזו חניכה שחורה, להכניס לחממה תלמיד כהה עור.
רעיון כפר גלובלי לא נקרא אנטי- ציוני, הוא נקרא ראלי. עוד אלפיים שנה לא יעניין אף אחד שזאת הארץ המובטחת, ואני יכולה להבטיח לכם שבקצב הזה נידרדר לשואה שנייה (אבל זה לנושא אחר). אם נצליח ליצור שיוויון שלם כלל עולמי- נשיג הרבה יותר מאשר אם נצליח לנצח את כל הערבים שמסביבנו במלחמת לבנון השלישית (וגם זה אני לא אפרט עכשיו).
כי איך נוכל בכלל לחלום על כפר גלובלי, כשהנוער בעולם אפילו לא מסוגל להחליט בסוגייה שהכי מעסיקה אותו. מה יותר טוב- אייפון או גלאקסי?
תגובות (4)
נחמד…
כתוב טוב, חוץ מכמה משפטים לא מובנים (כמו: "בזמנו לא הקדשתי לציורים שהיבהבו על המרקע" – מה לא הקדשת לציורים שהבהבו על המרקע? ולא רק זה, יש עוד משפטים כאלה. אולי כדי שתעברי על זה עוד פעם…)
בסך הכול הקטע היה מעניין, אם כי לא כתבת בעיקר על רעיון הגלובליזציה, כמו שהטעת אותי לחשוב. בכול מקרה, ניהנתי, למרות שהתבלבתי כי ציפיתי שתדברי על גלובליזציה יותר ובסוף דיברת על משהו אחר…
על ההצעה שהצעת בסוף, להחדיר ערכים לתוכניות טלוויזיה, אני חולק. לדעתי זה פשוט לא יועיל. נדרש פה הרבה יותר מזה. כדי לשנות את הדרך בה אנשים בחברה הנוכחית מתנהגים, יש צורך בשינוי מבנה החברה כולה. אנחנו חברה צרכנית, בה הפרטים מאמינים שכול צרותיהם ועקותיהם יפטרו אם יקנו עוד איזה מוצר חדיש. אנחנו חברה בה מציגים לנו במדיה אנשים יפים שחיים טוב וכול אחד מאתנו רוצה להציג את עצמו לראווה (כי זה מה שהוא ראה בטלוויזיה…) כך שהתדמית והמראה החיצוני מקבלים חשיבות רבה. אנחנו רוצים רק לצרוך וליהנות, אלו הערכים הנעלים שלנו, וזה לא יתן כלום אם תוך כדי שאנחנו צורכים עוד תוכנית טלוויזיה או עוד מגזין או צהובון, יכניסו לנו לשם, מבלי שנשים לב, איזה ערך חשוב קטן.
כן, לא שמתי לב לטעויות ואני אתקן אותן.
אני לא יודעת אם הקטע באמת מפרט הרבה על גלובליזציה. כשאני מתחילה לכתוב את הדעות שלי אני מנסה להתמקד בנושא אותו בחרתי להרחיב. כמו שאתה רואה אני לא תמיד מצליחה.
אבל לא מצאתי שם לנושא שבאמת פירטתי עליו בסופו של דבר. אם יש לך רעיון אני אשמח…
הדעה שלך היא הרווחת היום. הקטע של 'למה צריך ערכים בתכנית אם הם במילא לא ישפיעו' זה הקטע של חברות הטלוויזיה. אבל אני חייבת לומר, זה מה שבאתי לטעון נגדו.
אם היית שואל בני נוער מה הם מעדיפים לעשות- ללכת לבית הספר או לצפות בטלוויזיה, היית מקבל תשובה כמעט חד משמעית. ואם היית מכין לבני הנוער המדוברים בוחן פתע במתמטיקה (מקצוע רנדומלי) מול בוחן פתע על התכנית האהובה עליהם, גם כן המאזניים היו נוטים לטובת תכניות הטלוויזיה.
אז בוא נניח שנייה שהכנת בוחן על תכנית כלשהי. מה היית מעדיף שיענו לך בתשובה לשאלה "מהם העקרונות שהתכנית למדה אותך?".
א. מניעת אפליה והתנגדות לאלימות.
ב. אסור לדעת ביהלום בלי מגן מתאים.
ג. אם ראש הממשלה מארגן ועידת שלום ענקית, כנראה שמישהו הולך להיפגע.
לא יודעת מה איתך, אני בעד א.
הייתי רוצה לראות תכנית טלוויזיה שתבוא לטפח את הצד ההגיוני של הנוער, אחת כזאת שתטפח אותם להיות בני אדם טובים יותר.
ואם אין קושי להוסיף 'איזה ערך חשוב קטן', גם אם הוא לא באמת ישפיע, אז למה לא.
הנקודה היא שזה לא מספיק. זה לא יעשה כלום אם תדחפי לאנשים ערכים שהם לא רוצים לקבל. אנשים צופים בטלוויזיה בשביל ליהנות ואם הם יראו שמנסים להחדיר להם ערכים בכוח, תוך כדי, הם עלולים אף לראות את זה כחוצפה ולהתעלם מהערכים האלה בכוונה. דרוש פה פתרון אמתי ולא פתרון של "זה לא יעזור, אבל נעשה את זה בכול זאת" כי פתרון כזה יביא רק לתוצאות ההפוכות מהרצוי.
אז איזה פתרון אתה מציע?