אושר

זה היה בוקר יום חמישי. הרחובות נצצו לאחר עמל ממושך של מנקי הרחובות שטרחו במשך כל השבוע. השמש האירה את המדרכות והבהיקה אותם יותר. ילד, כבן 10, הופיע מבין רחוב צדדי והלך לו לאיטו על הכביש החם. הוא עבר דרך גינה ציבורית, מכולת ומנקה רחובות מסכן שנאלץ לעבוד ביום חמסין זה. כאשר הילד חלף על פניו, מלמל מנקה הרחובות משהו ביידיש, ועדיין הילד לא הסתובב לעבר האיש המסכן. המנקה עשה תנועה של "נו, מילא" והמשיך בניקיון המדרכות. חלפה שעה ועוד שעה, וכך חלף בוקר שלם, ולבסוף הגיעה שעת הצהריים, שעת שיא החום. ברחוב צדדי קטן שלא היה בו איש למעט מנקה הרחובות המסכן, עבר ילד, כבן 10, והלך לו לאיטו על המדרכה החמה. הוא עבר דרך גינה ציבורית קטנה, התנדנד על נדנדה כרבע השעה, חלף במהירות על פני המכולת והגיע לשער כסוף. הוא הקיש את הקוד **** ונכנס לחצר ביתו. בדיוק אז, הגיע מנקה הרחובות מול ביתו של הילד והמשיך בניקיונו. הוא נראה כה מסכן. בגדיו היו מרופטים, המטאטא שהחזיק היה שחוק זה מכבר, ומצחו נטף זיעה קרה. ניכר היה כי האיש צמא. על אף פי כן, לא הבחין הילד בן ה- 10 במנקה והלך על שביל האבנים המוביל לדלת ביתו. האיש ניסה לגרום לילד להבחין בו. הוא מלמל ביידיש, הוא צעק "היי…" והתקדם לעבר שער הבית, אבל מאומה לא עזר. הוא הרגיש שהוא עומד להתעלף. עוד דקה אחת תחת השמש הקופחת על ראשו, ויתמוטט על המדרכה החמה כלבה רותחת. לפתע, הילד הסתובב לעבר המנקה. המנקה הושיט ידיו לעזרה, מצביע על גרונו, כאומר שהוא צמא ושהוא חייב מים לפני שיתייבש. הילד הביט עליו רגעים ספורים, ושניהם קפאו במקומם לכמה דקות. הוא סקר את המנקה מכף רגל ועד ראש. הבחין במצוקתו ובעניותו הרבה הניכרה בבגדיו ובשערו הפרוע והבין שהוא עולה חדש. לרגע, נראה המנקה הזקן שהשמש יצרה על פניו קמטים רבים כמוזר בעיני הילד, ונראה היה שאותו רגע ייעלם כשם שבא והילד ייכנס לביתו, אבל הילד הבין לפתע את התפקיד החשוב שממלא מנקה הרחובות ואת העבודה המסריחה שהוא עושה, ועל כן רץ פנימה אל ביתו למלא את מבוקשו של הזקן.