דון ג’ובאני

הנשים אצל מוצרט חזקות, הן יודעות מה הן רוצות ויודעות גם להשיג את זה. הגברים לעומתן כולם חדלי אישים. ונתחיל בגיבור הראשי דון ג'ובאני שהאופרה קרויה על שמו, המאהב הגדול שיש לו מאות נשים בכל מדינה, והשיא אלף ושלוש בספרד. בקיץ יאהב רזות, בחורף שמנות, ועוד ועוד. הכול בסיפורי סבתא של המשרת. באופרה עצמה שלוש נשים ועם כולן הוא מסתבך ולא יוצא לו מהן שום דבר. תוסיפו לכך שאת התפקיד שר זמר בגיל העמידה, עם כרס נשפכת ופאה נכרית משוחה בשמן, ההפך הגמור מגבר שאף אישה לא תעמוד בפניו, ותבינו את הגיחוך.

המשרת לפורלו דמות נלעגת מעצם טבעה ואין צורך להרחיב את הדיבור. ואמנם האופרה נפתחת בכך שלפורלו מקונן על מר גורלו על שעליו לעמוד לשמור בחוץ בקור בעוד אדונו מבלה עם צעירה בבית פנימה. אבל מהר מאוד מתברר שהצעירה, דונה אנה, לא כל כך מתלהבת והיא מתחילה לצרוח אונס, אונס. דון ג'ובאני מנסה להרגיע אותה, "כוונותי הטהורות ביותר", אבל היא בשלה. מובן שכל עניין האונס מופרך מעיקרו. דון-ג'ובאני, המאהב הגדול שיש לו מאות נשים בכל מדינה, ועוד ועוד, ילך לאנוס בתולה עצבנית?

לקול הצעקות מגיע אבא של דונה אנה, הקומנדנטה, אשר שמו מעיד על עבר צבאי, משהו כמו אלוף במיל אצלנו. מאדם בגילו ובמעמדו מצפים שיהיה שקול, שיברר מה קרה, ירגיע את הרוחות ואולי יישר את ההדורים. אבל הוא לא. מיד שולף את החרב ופותח בדו-קרב מול דון ג'ובאני ובסופו של דבר דון-ג'ובאני הורג אותו. כאשר יש דו-קרב אז יש צד אחד שמנצח וצד אחד שלא מנצח. ואם זה שלא ניצח גם פתח בדו-קרב אז הוא לא יכול לבוא בטענות לאף אחד. הבת דונה אנה מתחילה לצעוק רוצח רוצח, למרות שלא היה שום רצח, וזה מובן כי הוא אבא שלה. דון-ג'ובאני מנצל את המהומה ובורח יחד עם המשרת.

עכשיו אנחנו מתוודעים לבחור צעיר ונחמד, דון-אוטביו, שכל מה שהוא רוצה בחיים זה להשכיב את החברה שלו דונה-אנה. אבל היא יש לה תכניות אחרות בשבילו. ישר מסבכת אותו בסכסוך לא לו, להקים משלחת חיפוש, לתפוס את הפושע ולהעניש אותו על פשעו. לא סתם מוצרט שם בפיו בהמשך את האריה היפה והחושנית שבאופרה. ממש שומעים את הגבר המיוחם. סרג' גינסבורג אפס לעומתו. הוא אמנם שר משהו על נקמה, אבל למילים, כידוע, אין הרבה משמעות באופרה.

ג'ובאני והמשרת, שברחו מהקטע הראשון, נתקלים בדרכם במסיבת אירוסין של האיכר מזטו וארוסתו צרלינה, ודון-ג'ובאני מחליט לנצל את כישוריו ולנסות לפתות את הכלה העתידה. אבל משלחת העונשין, שדולקת בעקבותיו, מגיעה ומסבירה לנוכחים מיהו האיש, וגם משכנעת את מזטו להצטרף אליה. אבל מזטו הוא קצת טמבל ודון-ג'ובאני מצליח לבודד אותו ולתת לו מכות נאמנות. למזלו של מזטו יש לו ארוסה שאוהבת אותו, שרה לו שים ידך מעל ליבי, ומנחמת אותו על כאביו.

ג'ובאני והמשרת ממשיכים בנדודיהם ונתקלים בצעירה יפה. ג'ובאני מחליט להפעיל עליה את קסמיו ושר לה את המתוקה בסרנדות שמוצרט כתב. אבל מתברר שהצעירה, דונה אלווירה, היא אהובה קודמת שלו. הוא בבת אחת מאבד עניין ועכשיו הבעיה זה איך להיפטר ממנה.

בהמשך דרכם ג'ובאני והמשרת עוברים בבית קברות שבו קבור הקומנדנטה וג'ובאני השחצן מזמין את הפסל על המצבה שלו למסיבה אצלו בארמון. לאחר עוד הרפתקאות ונדודים שנמשכים קרוב לשלוש שעות אנחנו מגיעים למסיבה האמורה, אשר במהלכה מופיע הפסל בכניסה דרמטית, בדרך כלל דרך הקיר, מושיט את זרועו הקרה כקרח לדון-ג'ובאני ומוריד אותו יחד אתו לשאול. וכך דון-ג'ובאני, שכל פשעו היה הפה הגדול שלו, בא על ענשו.

כל הנותרים מתכנסים משוחררים מהסיוט שבא אל סופו ומתווים את דרכם לעתיד. המשרת ילך לחפש לו אדון חדש ואלווירה תלך למנזר. דון אוטביו הנחמד שלנו שר לחברה שלו דונה אנה, נו, סוף סוף אני יכול לאהוב אותך, וכולנו יודעים למה הוא מתכוון. לא, היא אומרת לו, דון-ג'ובאני מת, עכשיו שנה אבל.

אז אני שואלת אתכם?

העלילה של דון-ג'ובאני:
דון_ג'ובאני/he.wikipedia.org/wiki
הסרנדה:

האריה של דון אוטביו:

תרגום לאנגלית:
http://urila.tripod.com/translations.pdf

פורגי ובס
https://www.tale.co.il/סיפורים-קצרים/פורגי-ובס.html

עוד סיפורים:
https://www.tale.co.il/author/urila/

כפתורים
סיפורים מאת אורילה
הוצאת אופיר ביכורים:
https://www.ofir.org.il/product/כפתורים