אהבה ישנה חדשה

שובל דמעות חמות נסלל מבעד ריסים שחורים וארוכים, דרך לחיים סמוקות והסתיים בשול חולצה מרושלת. כתם אפור התפשט בתחנה האחרונה.
כנאה לליל בשלהי אוקטובר הארצישראלי, גשם עז שטף את הנוף הנשקף מתריסים פתוחים למחצה.

על טלפון נייד התנוססו שתי הודעות. אחת ירוקה וארוכה והשנייה לבנה וקצרה. "אני לא חושב שאי פעם אהבתי אותך." נכתבה באחרונה.

קצב השטף הלך וגבר מבחוץ, בהרמוניה עם האחד שהתפרץ מזוג עיניים נפוחות מזה שעות. גליל נייר, רביעי במספר, נשלף מאריזה גדולה והחל לאבד במהירות את שכבותיו.

היא חשה מחנק בגרון ולחץ כבד בחזה.
שלוש בלילה או לפנות בוקר, ההגדרה הראשונה הלמה יותר לפי ראות עיניה. הרחובות ריקים מכלב ומנורות בוהקות הצביעו על שלוליות שהחלו מצטברות.

זכרונות כאובים ואהובים עלו וציירו קווים לדמות שלפני מספר ימים הייתה כה… לא משנה. כרגע הם רק מעיקים עליה ויוצרים קשקוש ענק.

בעיני רוחה זרועות עוד עוטפים את גופה הקר. "את תהיי בסדר. מישהו פה אוהב אותך." קול נמוך ורפה לוחש, בעוד כף יד גדול מלטף את שערה במחווה מרגיעה.
רק הפעם, כל אלו קורים בידיים שלה.