אדרנלין-חלק ג'

אני יושבת ופשוט מביטה בו, אני לא יכולה שלא לתהות למה הוא ממשיך לחפש אותי. זאת אומרת, אני אמורה להיות אחת מהנערות ההן שאיש לא שם לב כשהן נעלמות, שאיש לא אמור לחפש אחריי, אז למה הוא ממשיך למצוא אותי?
אני תוהה איך הוא ירגיש כאשר הוא כבר לא יוכל למצוא אותי יום אחד, כאשר אני פשוט אעלם אל תוך בור כולשהו באדמה, או כאשר סוף-סוף אפול מקצה הצוק ההוא, אני תוהה אם הוא יוכל להמשיך כאילו הכל בסדר.
"אני לא יודעת איך אתה יכול לחיות ככה." אני אומרת ומצביעה על הקפה שבו אנו יושבים. המקום הזה כל-כך נורמלי והאנשים סביבינו כל-כך נורמליים שאני ממש יכולה להרגיש כיצד הלב שלי צורח שעליי לברוח, אך אני לא עושה זאת, בעיקר בגלל שזה ימשוך מבטים, לא שאני חושבת שנשארו זוג עיניים במקום הזה שעדיין לא בוהה בי.
"מה רע במעט יציבות?" הוא שואל ולוקח שלוק מהדבר אשר אני חושדת שהיה קפה בלב מסויים של חייו.אני שולח מבט זעיר לכיווני ואז מתחיל לאסוף את עצמו. אלוהים, אני לא יודעת איך להודות לו על כך שהוא שם לב לעובדה שאני ממש לא מרגישה בנוח במקום הזה.
"הקטע הוא, שאין שום דבר רע ביציבות," אני מודה ומחזיקה את הדלת פתוחה עבורות בזמן שהוא מנסה ללבוש את תיק השליחים שלו כמו שצריך."אבל מה עם קצת באזז?" אני שואלת ויודעת שחיוכי משגע אותו. אני חושבת שאני הסם המעודף עליו, זאת אומרת, הוא נראה כמעט באופוריה כל פעם שנאי שולחת לעברו חיוך או מבט, אני תוהה איך זה להרגיש כך כלפי מישהו.
"באזז?" הוא שואל וחיוך מוזר עולה על שפתיו, אני חייבת להודות שהוא חמוד, עם הנמשים שלו וכל הגובה הזה, אני בטוחה שיום אחד הוא ימצא מישהי שתוכל לעזור לו להתגבר על התקופה הזו בחייו.
"לכל אחד יש את ההתמכרות שלו, סמים, אלכהל, אדרנלין, לפעמים אפילו אנשים," אני אומרת אך איני פוגשת בעיניו כאשר אני אומרת את הדבר האחרון, לא רוצה לגרום לו להרגיש שלא בנוח."בגלל שבשורה התחתונה, החיים יהיו ממש מעפנים בלי שום באזז בהם." אני יכולה להרגיש את ידיו עוטפת את ידיד לפתע, אך אני לא עושה דבר בשביל להעיף אותו ממני. העור שלו תמיד כל-כך חמים כנגד עורי שלפעמים אני פשוט רוצה לחבק אותו ולהישאר שם לנצח, לקוות שעורו החם יוכל לחמם ולו במעט את הקור העוטף אותי.
"ומה הבאזז שלך?" הוא שואל לפתע, וזו שאלה מטומטמת, משום שהוא כבר בעצמו אמר בעבר שאני מכורה לאדרנלין, אבל אולי יש בשאלה הזו משהו יותר, אולי הוא מקווה לתשובה אחרת, למשהו שיגרום להלה להיראות חשוב יותר.
"החיים הם הבאזז שלי," אני עונה לו למרות שזה שקר, אני שונאת את החיים שלי."אתה לא יכול לדעת לאיפה הם יביאו אותך, או מה יקרה, אין דבר מרגש יותר מאשר לפנות מעבר לפינה ופשוט ליפול מצוק אל ההרפתקה הבאה." אני נצמדת אליו מעט, גורמת לו להרגיש טוב יותר עם עצמו, גורמת לו לחשוב שהוא ההרפתקה האהובה עליי. אני לא יודעת למה אני עושה את זה, אולי אני פשוט רוצה לגרום לו להרגיש את האופוריה ההיא פעם נוספת ואולי אני לא רוצה שהסיפור שלנו יהיה קטוע. מגיע לו משהו טוב יותר מאשר שהתקופה הזו תגרום לחייו להרגיש כאילו הוא פספס משהו, אני רוצה לגרום לו להבין לבד, שאני לא משהו טוב, שבדיוק כמו סמים ואלכוהול, כדי לו להיגמל ממני באופן מידי.