אברהם

תאריך :18.5.11
אברהם
כתבה: רקפת רקפת

"סליחה, יש לך פותחן , פותחן לקופסאת שימורים ."
"היא שכחה, דפנה אישתי, הילדים אוהבים תירס- לא טרי כזה, כמו שאכלנו כשהיינו ילדים, עם מלח, חם מהסיר "
אברהם, בתנועה איטית הניע סנטרו בשלושים מעלות הצידה לכיוון האורח הבלתי מוכר ,שנכנס ללא רשות מעבר לסדין הנקשר בין עצי היער לבין "משפחות המנגל" ,הוא ישב בתוך מכונית הסקודה הלבנה והתכנס בעצמו.

עיניו נסחפו אחרי הסנטר ללא רצון, נאלצו לעזוב את ספר התנ"ך שעה שחיפשו התשובה לבעיה .

"תגיד , מה אתה יושב כאן לבד באמצע היער קורא בתורה, אין לך משפחה? ".
אפו של אברהם הריח את ריח הילדות המשחקות ביער ליד מכוניתו, בעוד פיקניק של שבת בטוחה, הריח אף גבר על ריח המנגל חורך בשר תרנגולים .
אברהם בלחש הניע לשון עבה ויבשה ואמר:"אין לי פותחן לקופסאות".
טוב, סליחה על ההפרעה … דפנה, אין לו פותחן , למה שכחת להביא? תמיד את שוכחת ! הכל אני צריך לעשות! מלמל לעצמו, וחזר לנפנף מעל הפחמים הלוהטות.

אברהם איבד את פרשת "לך לך," הדפים ריפרפו הלוך ושוב.
ילדות משחקות חשב , כמו חנהל'ה שלי שאוהבת לשחק בקלאס עם נחמה מנדל חברתה.

נחמה מנדל, היתה בת השכנים, בת בית בבית אברהם. הילדות נולדו בחג השבועות , האמהות נהגו להניק הקטנות בשעה שהגברים למדו דברי צדיקים.
את בת המצווה של הבנות החליטו לחגוג בצוותא, כדי להקל על הנשים במלאכת הבישולים .
ביום הארוע נכנסה נחמה לבית אברהם לבקש מחנהל'ה סיכה לשער .
באותה שעה ישב אברהם בכסא העור שקיבל לחתונתו מהורי אשתו וסלסל פאותיו.
כפתור קטן נפל בחולצתה של נחמה,שדיה המצמחים היו טריים וחדשים, פיטמתה הזקופה קראה תיגר על נחיריו של אברהם.

" נחמה, הכנסי , אל תעמדי בדלת . חנהל'ה יצאה, עם אמא שלה בואי תחכי לה כאן"
חנהל'ה התישבה ליד כורסאת העור העתיקה .
לשונו של אברהם אבדה בתוך הריר הבלתי מוכר. ריח הבתולין העביר בו צמרמורת קלה .
"התקרבי חמודה, שבי קרוב, את יכולה לשבת לי על הברכיים כמו שחנהל'ה עושה."
נחמה , התיישבה.

אברהם אחז בזרועותיה העדינות ובדרך משחק החל מניע אותה על אגנו ושר לה שיר מוכר, ישן.
השוקיים ברגליו התכווצו ואת הירכיים הצמודות פתחו.הוא שר לה שיר מוכר ,ישן.
בתחילה שר לה לאט: " בחג שבועות תעשה לך ….בחג שבועות תעשה לך….ביקורי קציר חיטין"
לאחר החל להגביר את קצב השירה. החיכוך גדל, הוא חש איך תחתוניה הרכים נפרמים ,הוא המשיך ושר, פניו האדימו קלות, קצב ליבו בישר רעות, הלשון יבשה -השירה הסתיימה. מכנסיו של אברהם באו על סיפוקם.
כתם לבן .

לבן – אדום – שחור .

בסקודה הלבנה ביקש לחפש תשובה למעשיו, בהרים התיחד עם האלוהים, התחנן לפתרון ליצריו האפלים. הוא קרא תהילים – צם וביקש רחמים .
הנשמה נסגרה במקום חשוך וקר , החרדה בו אחזה ,דופק מואץ, נשימות נשיפות מהירות . ללא שליטה ללא מנוחה .

הילדות התקרבו לסקודה הלבנה, לבחון את האוהל הלבן , שיניו של אברהם נשכו השפתיים , הידיים מזיעות ,נשיפות נשימות קצרות ו….

ילדות … נשמע קולה של דפנה ….מצאתי את הפותחן, בואו לאכול יש תירס בפיתה וחומוס גם .

– סוף –