אבקת סוכר

סבתא חיה של הילדים שלי נפטרה אתמול בלילה ואני נזכרתי בסבתא שלי…
זאת הייתה סבתא שחיה על מזוודות, כך קראנו לה, בכל פעם ארזה את המזוודות ועברה לאחד הילדים שלה לתקופה של חודש חודשיים, רכשה לה חברים כבר בכל מקום וכשנמאס לה והשתעממה, ארזה את המזוודות ועברה לבית אחר.
כשהיא הייתה באה לבקר, הייתי מתעוררת בבוקר לריח מדהים של בצק תופח, ממנו חיש קל טיגנה ספינג\' עגלגלים ושמנמנים, משכה חתיכה מגוש הבצק הרך גלגלה אותה בין ידיה המשומנות, כאשר צמידי הזהב מתנועעים ומבריקים והנקישות שלהם היו קצובות, בעת מתיחת כדור הבצק. ומשהיה עגלגל ומבריק ניקבה עם האגודל חור שהרחיבה אותו במיומנות ובמהירות עד שהפך לספינ\'ג שמשתוקק לקפוץ לשמן הרותח, היא הניחה אותו בזהירות ש\"השמן לא יקפוץ\" אמרה לי, ומיד החלו בועות אוויר לצאת מהבצק, והספינג\' התנפח ועד מחציתו קיבל צבע זהוב. מיד הפכה אותו ביד מיומנת לטגן את החלק השני, והנה הספינג\' הזוהר כמו שמש מוכן ונשלה מהשמן למגש עמוס ספינג\'ים רכים רכים, שחיכו לאבקת סוכר שתימס ותחדור אליהם.
כולנו ניגשנו לשולחן הפורמייקה שעמד במטבח מכוסה בשעוונית עליה מצוירים סלסלות עם פרי, וההדפס חוזר לאורך כל השעוונית עד מקום הגזירה שלה, בה נחתך ההדפס והשאיר רק סלסלות מיותמות ללא פירות.
ה\"בארד\" כבר עמד על שלושת רגליו המתריסות ובטנו הנפוחה, מכוסה בכיפה עטויה חריטות ועיטורים ובראשה כיפה קטנה שחוקה מיושן, אדים עלו מהפיה,
סבתא ניגשה אל הבראד הרימה אותו מעלה ומטה ויצקה את כוס התה הראשונה, ומיד פתחה את הבראד ושפכה לשם את התה שמזגה \"זרה עליו אל פוליש\" אמרה, הוא צהוב וחיוור כאילו רדף אחריו שוטר…צבע כוס תה הנענע השנייה שמזגה מצא חן בעינה, היה לו צבע עמוק וענברי,
התה מתוק מתוק, ומגש הספינג\'ים הושם על השולחן, סבתא לוקחת מסננת קטנה, שופכת אליה את אבקת הסוכר ובוזקת מעל הספינג\'ים התפוחים מלוא הגודש ואבקת סוכר המתוקה נספגת במהירות ומעליה עוד ענן של אבקת סוכר, עד שהספינ\'ג לבנים.
את הראשון אנחנו אוכלים בחופזה, כל הפיות מלאים באבקת סוכר לבנה ודביקה ומיד מושיטים יד לקחת את השני, עכשיו אפשר לאכול בנחת ולהתענג על הבצק האוורירי והרך.
ולי רק נותר לשאול, סבתא למה את כבר לא חוזרת?