אבסורד

תאטרון האבסורד מתאר את מצב האדם בעולם, שבו אותו עולם חסר סדר, שבו האדם מנסה למצוא את מקומו בתוך האין.

זה קרה לפני שלוש שנים, על הנייר זה המון זמן אבל בהרגשה שלי זה קרה אתמול, אולי כי אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול וזה משפיע עליי כאילו זה קרה היום.
אני כל פעם מחדש מריצה מה הייתי צריכה או יכולה לעשות אחרת, איך ציפו שאפעל. איך אפשר להכיל כשמפלילים אותך? איך אפשר לא להסתגר ולהתבודד כשבכוח משאירים אותך לבד?
להיות קיים ולהיות נוכח זה אותו הדבר? הרי אפשר להרגיש בדידות גם בקרב בני האדם. זה נכון שלא כל אדם זוכה לרע, ולכן אין דבר יותר מצער מלשלוח ידיד. אבל מה עושים אם הידיד שולח את עצמו? מנסה בכוח ללכת?
כשאתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך אתה מרגיש לבד בעולם, מרגיש פשוט מיותר בעולם.

כל עוד תאטרון האבסורד קורה על הבמה – זו תרבות.
אבל כאשר זה הופך למציאות – זה גיהנום