אביב הולך מכות עם טווס ענקי וכתום

"מבית ערוץ הופ הגיעה למדינתנו הצנועה קלאסיקה חדשה. וזו בהחלט קלאסיקה מסוג שילדיכם לא ראו מעולם!" אלה המילים ששמעה ליאור מהרדיו כשהסיעה את בנה הצעיר אביב לגן החובה, היום הראשון בגן חובה בהחלט היה דבר חשוב שאמו לא יכלה לפספס. למרות שלמען האמת, היא לא רצתה ללכת לשום גן. טום, בעלה, היה זה שאמור ללכת מפני שהיום לליאור יש את הראיון החשוב שלה למשרד החשוב הכלשהו, באמת לא חשוב איזה משרד, אבל טום הבריז כי הוא צריך ללכת לחתום על איזה כמה ספרים. לא היה יום שהיא לא התחרטה על זה שהתחתנה עם סופר.
"אמא!!! אמא!!! אני רוצה לראות את מה שדיברו עליו ברדיו!", היא שמעה במעומעם את קולו של בנה המעצבן ברקע, לא נותן לה להיות עם המחשבות הדכאוניות מתמיד שלה.
"בתכניות החדשה הזו של הופ…", המשיך הקריין, "תתכוננו לחוויה טלוויזיונית מאין כמוה! גיבור ישראלי וחביב, אופטימיסט, ושמו אביב מקיבוץ כלשהו בצפון, במסעו לנצח את הטווס הענקי והכתום!", לקריין היה קול עמוק, מהסוג שכל הילדות שומעים. היא נהגה באוטו אבל בעיני רוחה החלה לראות נער, בלונדיני מתולתל עם עיניים כחולות, שנראה מאלו שקוראים לעצמם שחורים למרות שעורם לבן יותר מהקירות בחדרי המשרד העלובים, ומולו עמד טווס עצום בגודלו בצבע כתום שנראה כמו הצבע הזה שילדים צובעים איתו את השמש.
"אני אנצח אותך טווס ענקי וכתום, ארוך שכמותך!" הוא לקח חתיכת עץ שהופיעה משום מקום ורץ לכיוון הטווס, והטווס רץ לכיוונו עם הבעה מאד לוחמנית על פניו. לנער המוזר הזה היה במקרה את הקול של הקריין מהרדיו.
"נו ליאור! לאיזה צד תעזרי? לישראלי החתיך והנאמן, או לחיה הארורה הזו שניסתה לכנות את עצמה אדם?", הדמות פנתה אליה ישירות במקום להתרכז בקרב שנעשה נורא יותר ויותר מרגע לרגע. בקרב זה היא ראתה כמה וכמה (אם מדברים באלפים) של נוצות הטווס עפות מגופו, בזמן שהאדם הזה הכה אותו. ועל מה? האין החיות יותר אנושיות מאתנו? האין הילדים הברברים שלנו יותר אנושיים מאתנו?
"אמא!!!" היא שמעה את קולו של בנה יוצא אליה מתוך הפנטזיה ההזויה במיוחד הזו שלה. "אני רוצה לראות את התכניות הזו עכשיו!!!", היא החליטה שהוא מדבר כמו סימן קריאה אחד גדול.
"בוא נלך לראות את אביב הישראלי הדגול נלחם בטווס שרצה להיות אדם…" אמרה ליאור עדיין מעורערת מכל מה שראתה.
ואז היא נכנסה במכונית מולה, ומסתבר שאביב ניצח את הטווס.