אבוד בים הכחול

אתה לא מרגיש את המילים שאמרתי לך, אתה רק שומע אותן בערפול.
אתה הולך לאט לאיבוד ואני לא יכולה להחזיר אותך בחזרה, אני לא מוצאת את הדרך הנכונה.
אתה בוכה, אבל נראה שהדמעות לא מפריעות לך, כי אתה מסתובב איתן בכל מקום.
אני מחזיקה בידך הקרה, אבל אתה לא מרגיש במגעי. אתה קפוא כמו ידך.

אתה נסחף לאט, שוקט במין עלטה מבלבלת,
אתה מתעורר לבד, ואין איש שיהיה לצידך,
נצנוצים זהירים מסביבך מרחפים, מחכים שתיגע בהם,
רק עוד שנייה, תנסה להישאר, בבקשה,
אני תמיד אשאר כאן, לידך.

אתה הולך לאט, ועינייך לא רואות כלל את הדרך הבהירה.
אתה מטפס בשקט על הגבעה, וידיי אחוזות בך בחוזקה, מושכות אותך אחורה.
אתה נעמד בקצה, ולפתע מסתובב. הסתכלת לעברי ובאותו רגע הייתי כמעט בטוחה שאתה באמת רואה אותי.
שפתייך מתעקלות פתאום, כמעט חיוך מושלם. אני קוראת אחרייך בפעם האחרונה, מושיטה את ידיי לכיוונך בכוונה לחיבוק,

ואז אתה נופל, שוקע לאט בתוך הים הכחול.

אני מכסה את פי בידי וקורסת. צרחה חרישית בוקעת ממני ואני שומעת איך היא אט אט מתחזקת.

אתה נסחף לאט, שוקט במין עלטה מבלבלת,
אתה מתעורר לבד, ואין איש שיהיה לצידך,
נצנוצים זהירים מסביבך מרחפים, מחכים שתיגע בהם,
רק עוד שנייה, תנסה להישאר, בבקשה,
אני תמיד אשאר כאן, לידך.