ושוב תשקוט המלחמה
נכנסתי אל תאי הקטן, המגרד והשחור.
כך בחרתי לחיות את חיי.
אומנם זה לא נעים, אבל לפחות השלמתי את משימתי.
לא נכשלתי.
את המידע שרציתי קיבלתי- וגם אם כך נאסר עליי להמשיך בחיי בהנאה ושפע.
וויתרתי על האושר וכעת אני גרה בתא כלא קטן עם סורגים.
אומנם לפעמים החושך מרתיע אותי, אך גם ככה ידעתי שזה מה שיקרה.
וכמו בכל גלגול, תפס אותי ההוא עם העיניים הכסופות, והשני עם הכנפיים השחורות.
תמיד אותו צבע- תמיד אותו מקום, ותמיד אותו גורל.
נגזר עליי לחיות שוב ושוב בתא כלא קטן, עד שאכנע, ואחליט לפרק את נשמתי, למטרת כשף גדול והרסני. למרבה המזל הגלגול הזה אני חזקה.
ולא- כבר מזמן הייתי נכנעת.
והייתה עוד אפשרות.
לאפשר לנשמה הבאה להיכנס לגוף הזה, אך לזה יצטרכו לחכות עוד 5 שנים -זמן רב מדי עד מות העולם.
לכן, אסבול רק עוד שלושה ירחים, ואז תתגשם הנבואה,
ונשמתם של שני האנשים- תתנפץ לרסיסים, איתם גם אני, והפעם לנצח נצחים.
ואז ישובו הרוגע והשלווה- ושוב תשקוט המלחמה.
ואני איעלם עם כולם-
וגלגול כזה שוב לא ישוב לעולם
תגובות (0)