*ללא שם

גם כשחשבתי שהכל הולך להיות לי טוב,
שנפטרתי מין המזל הרע,
מתברר שהוא תמיד ירדוף אותי,
בכל זמן ובכל פינה.

גם כשאני הייה שמחה,
כשאצחק ואחייך סתם כך בלי סיבה,
תמיד יהיה משהו שישבור את האווירה,
הדבר הזה, זה שתמיד יגרום לך להזיל דמעה.

גם כשאני שבורה בצד ובוכה,
מנסה להתעלם, להדחיק את כל מה שקרה,
ולא יהיה שם איש שיעזור או שרק ישמע,
אני תמיד אבכה שם, בצד הפינה.

גם כשאשתגע, שאנסה לגרום לסופי,
אני עדיין יישאר לבד, בצד.
גם כשאחשוב שהסוף כבר כאן ומוכן,
הוא תמיד ייעלם, וישאיר אותי להיות הקורבן.