מפרקים

לעולם תהיתי מדוע כמות המפרקים בגופנו כה רבה. מדוע גופנו כולל ברכיים ומרפקים, מדוע עלינו להתקפל ולהתפתל באופן מרובה שכזה. כמובן שאינני מיוחדת ויחידה שתוהה בשאלה משונה זו. אנשי מדע חכמים גילו תיאוריה מעניינת; המפרקים נוצרו בכדי שנוכל לזוז, לרוץ, ללכת ולכתוב. לעת עתה תשובה זו סיפקה אותי באופן מובן מאילו, אף לא פקפקתי לשניה במחקר סביב תיאוריה זו. אך כאן מתגלה הטעות. תיאוריה שמסתירה אמת אפלה, כיאה לתיאוריות שבאופן גורף נוצרו בכדי לספק את המחשבה בצורה מידית, כמו מוצץ לתינוק, כמו מין מזדמן. אני אדם סקרן מטבעי, אך לעיתים מסתפקת בתיאוריות מפאת חוסר זמן, בשל החיים. משום מה, עניין המפרקים המשיך להטריד אותי במשך זמן רב ולא רגיל. החלטתי לחקור את העניין לעומק.
התיאוריה לגבי מפרקים עמוקה יותר, היא גולשת לנושא נוסף, נושא המוות, שהמחקר לגביו מפחיד ומאיים בעיקר משום שההרגשה שבהבנת המוות מסלקת כל חשק לחיות, בדומה לקריאת סוף הספר לפני ההתחלה.
את המוות אנו מכירים מקרוב, כל אחד מאתנו חווה אותו בצורה זו או אחרת וע"פ רוב המוות נגמר בארון קבורה שבו המנוח שוכב באותו המראה שבו נפחה נשמתו. אך זו טעות. משום מה מחקרי המוות נפסקים בנקודה זו, אנשים נוטים להאמין שזו התחנה האחרונה, שאחריה המנוח נח לעד, עד שיתהפך בקברו, בשל אמרה או מעשה של אלה שעוד מבצעים את החיים. כאשר המנוח מאבד את נשמתו לעד, הוא אכן נשכב בארון מפואר וחווה הלוויה, אך זה בהחלט לא הסוף. וכאן נכנס הגילוי לגבי המפרקים. בהתאם לשמם המפרקים משמשים בכדי לפרק. אחרי מותנו גופנו מובל הישר מהארון, ההלוויה והקרובים למפעל בו הוא מתפרק בעזרת המפרקים. ללא המפרקים, עניין זה שבשגרה היה הופך למעשה מלוכלך, מגעיל וברברי. אך אחרי נשמתו האחרונה של האדם, כפתור נוצר במקום השחוק ביותר בגופו, במקום ששומש הכי הרבה בחייו. לאחר לחיצה על הכפתור המדובר, גופו של המנוח מתפרק לחלוטין, ללא דם וללא פצעים. כמו רובוט או צעצוע. את החלקים הנותרים שולחים רחוק, לשם, לייצור מחדש. האם הנכם מבנים את משמעות הדבר? כאשר אנו הולכים לקבר יקירנו אנו בוכים מעל אדמה ואבן קרה, ללא זכר לאהובינו. ולמרות זאת, אנו מרגישים נורא ואיום כאשר גופת המנוח, גופת יקירנו, לא נמצאה ולא "נקברה" בצורה נאותה. איננו יודעים ומתארים, עד עכשיו, שלעולם הדבר נכון. לעולם אין אנו עומדים מעל יקירנו. לעולם הוא אינו קיים בצורתו המקורית. אך הוא ממשיך להתקיים אתנו, מחדש, בשילוב של אנשים אחרים, מחובר למפרקים אחרים. ויום אחד אף ייצר כפתור חדש ויתפרק, ואחר כך יבנה מחדש בצורה אחרת. ואנו בשל טיפשותנו מעדיפים לבכות על יקירינו שאינם קיימים באדמה, מאשר לשמוח עם הקיימים, עם המפרקים של אהובינו ששינו את צורתם וחוברו מחדש.
לכן צאו וגעו בלבבות אחרים כדי שיום אחד מישהו יגע, או יותר נכון, ילחץ על הלב שלכם.