שעת תה כמו כולם..

סיפור זה מתחיל בבית לא ממש קטן באנגליה. באותו הבית גרו ארבעה דיירים. את שמם אני לא אגלה עכשיו, זה סוד! אולי תבינו מי הפלמונים בהמשך כשאמשיך לספר…
אז באותו הבית הייתה השעה חמישה לשלוש אחר הצהריים ואחד מדיירי הבית חימם מים בקומקום. אחד אחר נכנס פנימה והוציא מהארון חבילת בסקוויטים. הוא פתח את האריזה עם שיניו ושפך אותם על צלחת חרסינה שהוציא מארון אחר.
חברו שעמד ליד הקומקום חייך. בדרך כלל הוא לא ממש עוזר בבית, נחמד שהוא מחליט לקדם את שעת התה הפעם ולא לשבת על הספה ולחכות שהשאר יגישו את התה..
הקומקום הוציא את אותו הבחור ממחשבותיו כששרק בעוז והוא מיד רץ לקחת מגבת מטבח ולעטוף בה את כף ידו ולהרים את הקומקום מהכריים.
בעודו מרים את הקומקום בזהירות ובחיפזון, הבחור השני הביט בו וחייך חיוך קטן. הוא לקח בסקוויט אחד ואכל אותו.
בחור אחר נכנס למטבח.
"אהה..ג'ורג'! תביא לי בבקשה מגש, מהר! ואת כלי התה אם תוכל.." ביקש הבחור שהחזיק את קומקום. והיה אפשר לראות איך כל הגוף שלו מתעוות רק בגלל שכף ידו כבר ממש לוהטת מהאדים של המים.
ג'ורג' מיד נחלץ לעזרת חברו והוציא מארון אחד מגש כסף אחד ומיהר להניח אותו על השולחן. באותו זמן נשען הבחור השני על השיש וכרסם כבר את הבסקוויט החמישי שלו וצפה בשניים המפזזים במהירות בגלל חומו של הקומקום והשלולית הרותחת שנקוותה מתחת לשולחן בגלל חוסר זהירות. הוא תפס את כל העניין כמופע בידור.
הבחור עם הקומקום נהם בחוסר סבלנות, הוא תפס עם מבטו את הבחור עם הבסקוויטים ומיד קרא לעברו:" ג'ון! למען השם! אתה רואה שאנחנו צריכים כאן עזרה! אז למה אתה עומד שם!!"
ג'ון גלגל את עיניו וקם בחוסר רצון בולט לקחת מגבת ולעזור לנקות את שלולית המים, בדרך מגניב עוד בסקוויט מהצלחת ודוחף לתוך פיו.
* * * *
בסופו של דבר, כל ארבעת הדיירים התאספו סביב השולחן של שעת התה ומזגו לעצמם תה לספלי פורצילן שאחד מהם קיבל מהדודה שלו לפני הרבה זמן…
ג'ון עדיין אכל בסקוויטים וקרא עיתון. הבחור שישב לידו, ששמו היה ריצ'רד, נשף על התה שלו ושיחק עם האדים שיצאו מהספל.
ג'ורג' הביט בשניהם והדליק לעצמו סיגריה.
פול לגם מהתה והביט בקומקום הישן, תוהה מתי הם יקחו יוזמה ויקנו אחד חדש…הוא הסתובב והביט בשעון הקוקיה הגדול והישן.
השעה הייתה ארבע ועשרה. עוד שעת תה מחורבנת…הוא חשב….
הוא הביט בחבריו..
כל שעות התה שלהם היו כאלה..שקטות עד כדי מבוכה, עד כדי מצב שאם אחד קם- הרעש שהוא עושה היה מקפיץ את כולם וגורם להביט בו לכמה רגעים כאילו הוא חייזר שנחת הרגע מהירח עד שהם מזהים שזה רק כיסא שנגרר אחורה והחבר שלהם שקם.
אנחנו באמת צריכים לעשות משהו בנושא.. הוא חשב ושתה עוד מהתה.
היה שקט כמו תמיד ורק הלעיסות של ג'ון הרעישו. הוא קיפל את העיתון, קם, ואז באופן ממש לא שיגרתי הוא פתח את פיו עדי לומר משהוא..
כולם הביטו בו אחוזי ציפיה ותקווה.
ג'ון עדיין עמד שם עם הפה פתוח ואז הוא הביט על ג'ורג' ואמר לו:" יש לך פירורים של בסקוויט על החליפה.."
ג'ורג' הביט על החליפה שלו וניקה את הפירורים..
"אני הולך לישון" הוא הוסיף אחרי שהלך.
ריצ'רד קם ללא מילים ולקח את הספל שלו ושם אותו בכיור.
ג'ורג' ניצל את הרעש שהקימו השניים וקם אף הוא ואמר לפול כדי שלא יחשוב שהוא נוטש אותו:" אני צריך לכוון את הגיטרה…זה די דחוף.." הוא הלך.
פול נאנח ואז גירד בראשו.. הוא נזכר שיש לו יצירה שהוא לא סיים לחבר על הפסנתר.. הזדמנות מצויינת לקום, הוא חשב ולקח את המגש.