אתה.

התעוררתי. החלון היה פתוח. קרני שמש. שמיים בהירים. ענן- פה ושם.
הוא הרים את ראשו מהכרית. הביט בי, חשב שאני ישנה. נדמה היה שהוא ער כבר זמן רב.
נזכרתי ביום הקודם. איך הוא התקשר בצהריים, ביקש שאבוא אליו. איך הוא חיבק אותי כשהגעתי.
נזכרתי במגע עורו החמים, ניגוד מפתיע לקור המקפיא ששרר בחוץ. נזכרתי במבט התמים שלו, במבט השואל שעלה על פניו כשהבין שאני בוכה.
נזכרתי בכאב שלו, בעצב שלו, בעלבון שחש. נזכרתי איך פגעתי בו. נזכרתי איך הוא החזיק בפני בשתי ידיו, הכריח אותי להביט בפניו.
נזכרתי איך הוא לא ויתר. נזכרתי בתקווה שהייתה בעיניו. בשמחה שעלתה אל פניו כשנענתי לנשיקה שלו.
נזכרתי ברעד שעבר בגופי. נזכרתי איך ידיו ירדו אל מותני וידי עלו אל צווארו. איך זה היה טוב.