חוף ים.

הוא ישב על החול. רגליו היו משוכות לפניו, גבו כפוף מעט, ידיו על ירכיו. היה לו שיער קצוץ בצבע חום בהיר, עור שזוף, כתוצאה מימים רבים של ישיבה חסרת מעש על חוף הים. הוא לבש מכנס שלוש- רבעי בצבע חאקי, עם כיסים בצדדים ומאחור, וחגר חגורה שחורה ועבה. רגליו היו יחפות. הייתה לו חולצה קצרה בצבע חום, שעליה, מאחור, היה כתוב "נ"ותנים בראש" בשחור. הוא הרים את ראשו, עיניו החומות מתבוננות באנשים שהסתובבו בחוף. הוא העביר את מבטו ביסודיות על כל אחד מהאנשים, מקטן עד גדול. פניו הביעו צער, כאב גדול. זיכרון ישן עלה במוחו. איך ישב פעם עם אהובתו הראשונה על חוף הים, כשהיא מביטה בשקיעה וחושבת כמה היא יפה, והוא מביט באהובתו וחושב את אותו הדבר. דמעה עלתה בעיניו, אך הוא אפילו לא טרח למחוא אותה והמשיך להעביר את מבטו על האנשים, בעוד הדמעה מתגלגלת ויורדת מטה, מטה, עד הסנטר ומעבר לו, עד שהוא כבר לא יכל לסבול את התחושה. הוא הניף את ידו, לקח את הדמעה מצווארו ושפשף אותה בין אצבעותיו. הוא המשיך לבחון את העוברים והשבים בעודו יושב, ופניו מופנות מעלה כאילו היה ילד קטן ועזוב. הוא הסתכל על אדם מבוגר, בן חמישים לערך, פושט את חולצתו ומתנדנד בכבדות לעבר המים. הוא הסתכל על ילד קטן, שישב ברגליים משוכלות על החול, ממש ליד קו המים. הילד בנה מגדלים בחול בעזרת דלי אדום מפלסטיק שהיה בידו. אימו של הילד ישבה במרחק מטר- שניים ממנו, קוראת ספר. "האח הקטן" של דוקטורוב קורי, ספר מוכר. הוא קרא אותו לפני כמה שנים. הוא הסתכל על נער בן חמש עשרה או שש עשרה ששחה עם חבריו, גם הם בני חמש עשרה בערך. הם התיזו מים אחד על השני, כפי שעשה הוא כשהיה קטן יותר. הוא נזכר בשמחה הילדותית, השלמה, התמימה, שמילאה אותו כשעשה דברים מעין אלה: שחייה, התאבקות, ריצה ועוד. הוא נזכר בשמחה הזו והיא מילאה אותו שוב, מה שלא קרה מזה שנים רבות. הוא הוריד את מבטו אל ידיו, יישר את גבו ומתח אותו לאחור, מניח את ידיו על החול שמאחוריו. הוא הרים את מבטו לשמיים, השמש הבוהקת סנוורה את עיניו. הוא מתח את כתפיו לאחור, הוריד את מבטו וקם על רגליו באיטיות מעושה. הוא ניקה את אחוריו מהחול הקריר ושיפשף את ידיו זו בזו כדי לנקות אותן, אך לאחר רגע ויתר. הוא התקרב אל הים וטבל את רגלו השמאלית במים, ואז הרים אותה. המים היו קרים. הוא עצר לרגע, מרים את מבטו אל קו המים הרחוק שהתנגש עם השמים. המים היו כחולים כהים, והשמים בהירים. אף ענן לא נראה באופק. הוא הוריד את מבטו אל רגליו והתחיל ללכת לאורך החוף.