זואי101
זה בקטגוריית סיפורים עם מוסר השכל,אבל זה לא סיפור. זה מהחיים. באמת תקחו את זה לתשומת ליבכם. *כל הדברים שכתובים פה אמיתיים,על קוריאה על הילדים אני לא ממציאה שום דבר*

all the small things

זואי101 01/12/2013 991 צפיות 4 תגובות
זה בקטגוריית סיפורים עם מוסר השכל,אבל זה לא סיפור. זה מהחיים. באמת תקחו את זה לתשומת ליבכם. *כל הדברים שכתובים פה אמיתיים,על קוריאה על הילדים אני לא ממציאה שום דבר*

ללכת ברחוב ולהסתכל על השמיים,ידיים בכיסים משב רוח קריר,ואתה אפילו לא מבחין בפרחים בצמחו אחרי הגשם,אתה עם הסמרטפון ביד.
ללכת בתל אביב לראות אישה מבוגרת יושבת על שרפרף מחזיקה ביד בלה כוס פלסטיק כמעט ריקה שרק כמה אגורות ושקל אחד מבצבצים מתוכה מבט מתחנן מבקש עוד שקל אחד לקנות פת לחם ולשרוד את השבוע בחיים ולעבור על פניה בלי להעיף מבט נוסף.
להגיע הביתה ולראות את אחיך הקטן יושב על הספה מנסה בחוסר הצלחה לפתור תרגיל בחשבון ואתה עובר על פניו בדרכך למטבח לקחת עוגיות ולחזור למעלה,לקונכייה הסגורה שלך.
לראות את אמא חוזרת מהסופר עם יותר מדי שקיות שברור לגמרי שהיא לא מצליחה להרים לבדה ולהתעלם כאילו לא ראית כלום. ללכת עם המשפחה לטיול ובמקום לדבר איתם אתה מצלם תמונה לאינסטגרם ולא נהנה מהנוף. לקרוא מאמר בבית הספר על אלפי ילדים באפריקה שמתים ברעב כל יום,וברגע שנגמר השיעור להתלונן להורים למה אין לך אייפון 5S.
הפכנו לתרבות מתעלמת,מנסה שלא לראות,שקועה בעצמה. האנושות הפכה להיות מרוכזת רק בעצמה לא לראות אף אחד אחר מלבדה. כל אחד ואחד מכם חווה לפחות את אחד מהדברים שתיארתי פה ועוד רבים אחרים ועשה את ברירת המחדל להתעלם לעבור הלאה לשכוח ולשלוח הודעה נוספת בווטסאפ לחברה על הסרט החדש שיצא לקולנוע. כל אחד כלוא בתוך כלא קטן,בתוך חלל שבקושי וניתן לצאת ממנו. הכלא הזה נקרא החדר שלכם,הטלפון שלכם,הטלוויזיה שלכם,וכל הדברים שמטמטמים אותנו הופכים אותנו לאנושות במצב רע. אנחנו יושבים מול קופסת אורות חסרת תכלית ומשמעות במשך שעות על גבי שעות,מנצלים את הפלטפורמות החברתיות אשר יכלו לעזור לנו להעביר מסר,לעשות שינוי על לייקים על תמונה נוספת על עוקבים על קבוצות חסרות תועלת,ומי שמנסה לעשות משהו אחרת לנסות לשנות במחשבה כנה וראליסטית על אי צדק בעולם כזה או אחר מקבל מטר של התנגדויות או תמיכות מזויפות רק לעשות לייק לפוסט הזה ולשכוח ממטרתו להציל עוד יער אחד שרוצים לכרות כדי לבנות מלון נוסף שברור שאין צורך בו. בקוריאה יש עכשיו מלחמה אנשים נמצאים בגטאות ואתם אפילו לא יודעים את זה. את המותגים שאתם לובשים,את בגדי המעצבים שאתם קונים,אתם לא יודעים שילדים קטנים בסין שרק רוצים להרוויח כסף למשפחה שלהם ומקבלים הרבה מתחת לשכר המינימום תופרים ביד בעצמם במקום להיות בחוץ ולשחק תופסת או מחבואים עם החברים,ואתם עכשיו תקראו את זה תחשבו לעצמכם כמה תובנות ותעברו האלה לסדר היום שלכם,ולא תלמדו מזה כלום. ואלה שלא? אני מצדיעה לכם. בואו נעשה שינוי ביחד. נתחיל בדברים הקטנים: למחזר למען עתיד ירוק יותר, לעזור לאח הקטן בשיעורים,להיות נחמד יותר לאמא שרק רוצה בטובתך במקום לגדף אותה כל פעם שהיא מציעה עזרה,ללכת ברחוב ולהסתכל על הנוף על העצים על החילזון שעבר לידך ואפילו לא שמת לב. תפתחו את העיניים ותראו כמה יפה העולם ועם זאת כמה מכוערת התרבות שלנו תרבות נבובה ושטחית שכזאת,אבל את כל זה ניתן לשנות,פשוט תשאירו את הטלפון בבית תלכו לרכב על אופניים בשדה תשאירו טיפ כשאתם במכולת או בחנות גלידה ויש כוס ריקה כי מישהו רוצה לנסוע להודו אחרי צבא וצריך את העזרה שלכם. תעשו מאמץ עוד צעד קטן עוד תמונה פחות לאינסטגרם ואולי תקרא ספר במקום?


תגובות (4)

עצוב כמה שזה נכון.. ממש יפה.

01/12/2013 06:18

תודה רבה 3>

01/12/2013 06:48

ממש אהבתי מה שרשמת ואפילו ירדה לי דמעה מרוב זה שזה נכון שזאת המציאות המכוערת שבה אנו חיים.
ואני מאוד בעד זה שרשמת "פשוט תשאירו את הטלפון בבית" כי באמת כשאנחנו בלעדיו אנחנו נפתחים למה שקורא בחוץ אם זה הגברת עם הכוס שרק רוצה להביא כסף למשפחתה ואם זה בכלל העצים והסביבה שבה אנחנו חיים פתאום אנחנו רואים כמה היא יפה.
למשל כאשר נסעתי בחופשת הקיץ לבולגריה לקחתי עימי רק מצלמה ובניגוד להרבה תיירים שכנעתי את משפחתי לנסוע לראות איפה המקומיים חיים ולא רק ללכת לפארקי מים ובאותו יום שנסענו לכביש המרכזי בעיר לקחתי מאימי כמה שקלים ושמתי בכיס (שקל בולגרי נקרא לבא והוא שווה 2.5 שקל) ובמהלך ההליכה ברחוב ראיתי כמה זול הקניות שם אם זה אפילו מקדונלדס בגלל שהאוכלוסייה ענייה ראיתי אנשים העומדים בחלוקת פלייארים ואפליו התחלתי לדבר איתם בולגרית מעורבבת לפעמים עם אנגלית וראיתי מבלי שיומרו לי את הקושי שלהם .
ראיתי נשים יחסית מאוד מבוגרות אפשר לומר זקנות עם דרוש מוכרות פרחים בשביל 20 אגורות לבה לפרח שזה חצי שקל .
ופשוט לקחתי את השקלים מהכיס והתחלתי מרוב שהיו הרבה נשים לקנות מכל אישה פרח שונה ואני זוכרת שהן ברכו אותי פשוט כאילו מה עשיתי בסופו של דבר יצא לי זר לא הכי יפה בעל כל מיני פרחים שלא מתאימים ממש אך מבחינתי הוא היה הזר הכי יפה שהרכבתי כי זה היה זר שהורכב נתו מנתינה ואהבה לא היה לי אכפת איך הוא יראה פשוט רציתי לעזור ולתרום לנשים הללו כך שחילקתי שווה בשבה את כמה המטבעות שהיו לי ונתתי לכל אחת מהנשים איזה 20 או 40 אגורות לבה .
והנסיעה הזאת פשוט הראתה לי כמו שאמרת שאם לא נהיה מחוברים ולא יהיו לנו אכפת רק מעצמנו אנחנו נוכל להוציא מאיתנו או מעצמנו הרבה אנחנו נוכל לשנות את התרבות המזעזעת שיצרנו לעצמנו אנו נוכל להיות חברה שבה האחד עוזר לשני ופשוט ליצור מציות קצת אחרת אם כל אחד יעשה מאמץ של כמה דקות ביום שכוללות יציאה מהסמארט פונים והמסכי טלוויזיות ומחשב.

02/12/2013 14:36

אני שמחה שהתחברת למה שכתבתי,ובקשר למה כתבת הסיפור מהונגריה על הפרחים ממש ריגש אותי. לדעת שיש אנשים בעולם שאכפ להם באמת מהאחר ולא עושים משהו סתם כדי להרגיש טוב עם עצמם

03/12/2013 03:50
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך