2 מילים: תהיו עצמכם.

כשהייתי בכיתה ד׳ או ה׳, אני כבר לא ממש זוכרת.. ? הייתה את הטלנובלה הספרדית ״מפונקים״.
אני וחברה שלי יעל (שם בדוי) היינו רואות אותה כל יום, ופשוט התאהבנו בזה..
אבל מה? בכיתה שלי לראות ״מפונקים״ היה כמו לאכול חזיר. זה פשוט לא היה מקובל. כמו ״כמעט מלאכים״ בזמנו..(את זה לא אהבתי אבל זה לא משנה עכשיו..)
אז פעם אחת יעל באה אליי וצפינו ב״מפונקים״, ואז הגיעה עוד חברה שלי, מור (שם בדוי), כי היא רצתה ממני שיעורים בחשבון.
היא ראתה אותנו צופות ופשוט הייתה המומה!
״אתן רואות מפונקים?״ היא שאלה וקולה היה גבוה מאוד.
אני ויעל גימגמנו. ״אה.. אמ.. זו היא!״ הצבענו אחת על השנייה.
״אני לא מאמינה שאתן רואות את זה. זה כזה דפוק,״ היא אמרה, לקחה את השיעורים והלכה. כיבינו את הטלוויזיה והבטחנו זו לזו שלא נראה את זה יותר לעולם. ״מה יחשבו עלינו,״ אמרנו בחשש.

עכשיו, כשאני נזכרת בזה, אני מבינה כמה הייתי צריכה לעמוד על שלי, להגיד ״כן, אני רואה את זה״. כי זה לא משנה מה אנשים חושבים. אתה יכול להתלבש איך שנוח ויפה בעיניך, לראות אילו תוכניות שאתה אוהב וגם להעריץ את הדברים שאתה אוהב…. בלי להתבייש!

מקווה שהפנמתם! ❤
כי אתם- זה הכי טוב