10:00

אינטואיציה או תחושת בטן כפי שאנחנו קוראים לה בסלנג הוא אולי הכלי הכי חשוב שיש לנו, לדעתי. בספרו של דיוויד הוקינקס – "power vs force" הוא מסביר איך בדקו תגובה עיצבית (שרירים) לגירויים מסויימים. התוצאות של הניסוי בקצרה הן: הגוף יודע להגיב לגירויים מבלי שנהיה מודעים אליהם בכלל. למשל: אם אני אקבל 2 תפוחים זהים במראה שלהם אבל אחד מהם עבר טיפול כימי והשני גדל בצורה אורגנית – הגוף שלי יגיב חזק יותר לתפוח האורגני כי הוא מה שבריא לי וטוב לי. אפשר לקחת את רעיון התפוחים ולהתפתח איתו: איזו קריירה מתאימה לי? מה עושה לי טוב? האם אני צריך לעבור דירה? וכו וכו.
כדי לדבר עם האינטואיציה, שהיא חלק מהתת מודע (או סופר מודע לפי הקבלה) צריך להגיע לרמה שבה אנחנו יכולים להקשיב לתת מודע, לרובנו התקשורת מגיעה ברגשות ובחלומות, אבל יש דרכים אחרות לחדד את ההקשבה שלנו.
לאחרונה קראתי שיש קבוצת נוירונים שיושבת באיזור הלב, הקבוצה הזאת נקראת ׳המוח הקטן׳ ולרוב כשאנחנו נבהלים או מתרגשים אנחנו מרגישים לחץ או שחרור באזור החזה, אני חושב שזו התודעה שלנו מתרכזת באיזור המוח הקטן. כך אנחנו יכולים לאמץ את המוח הקטן – כמו שבחישוב ארוך אנחנו נפנה לאחת האונות במוח אבל אם נצטרך להעביר ביקורת כלפי מישהו בצורה עדינה נפנה לאונה אחרת והתקשרות בין האונות היא מה שאנחנו קוראים לו ״חשיבה רציונלית״. הבעיה עם החשיבה הזו לדעתי, היא שהמודעות שלנו מוגבלת מאוד, אם במבט על נוף אני שם לב לשלושה או ארבעה פרטים – התת מודע שלי קולט *הכל*. לכן כשאני צריך לקבל החלטה אני צריך לנטוש את החשיבה הרציונלית שלי ולהגיע להרגשה הנכונה.
מה שאני עושה כדי לחדד את הרגישות שלי למוח הקטן הוא מדיטציה ובמהלך המדיטציה להרגיש איך המוח הקטן מרגיש לי – מתרחב ומתכווץ עולה ויורד, אני מאמין שעם הניסיון וביקורת נכונה ואמיתית – אפשר להגיע לאינטואיציה מוחלטת.
אני חלילה לא פוסל את החשיבה הרציונלית – אני פשוט חושב שהיא מוגבלת מאוד. ובימינו אנחנו חושבים שיש רק צורת חשיבה אחת – של המוח. אבל כמו כל אחד שראה עד כמה מערכות יכולות להיות מורכבות ככל שנכנסים אליהם פנימה כך גם המוח האנושי.