למסתתרי הרגשות
היה זה כשחלקים ממך הסתרת
וכמו כולם חבשת מסכה,
אך אותה השארת
עד שזהותך נאבדה איי שם בחשכה
כה פחדת מאנשים
שבנית לעצמך חומות,
ורגשותייך כעת כה עמוק קבורים
ונטשת כמעט את כל מחשבותייך האמיתיות
מעצמך קל יותר להתחמק
כשהעמדת פנים היא השיטה,
והפחד הולך ומצתמק
שכל מחשבה מורכבת – הופכת לפשוטה
אך עצב, דכאון, אושר ושמחה
הן שלל מחשבות נהדרות,
אך אותן לא מרגישים מתחת למסכה
ואפילו ברוע, עדיף אותן לחוות
עלייך את המסכה לשכוח
את החומות להשמיד,
מרגשותייך להפסיק לברוח
פן תעשי זאת לתמיד
זכרי –
גם אדם שמיכולותיו בורח
אשר רגש אמיתי בליבו לא זמין
לא יכול לגדול ולהתפתח
אם איננו ראשית בעצמו מאמין
וזכרי –
שגם אם אותו אדם לא חשש או חשב
במסע החיים אין זו דרך נהדרת,
הרי כמה מאושר אדם יכול להיות בחייו
אם מסכה את פניו מעטרת?
תגובות (0)