דמעה של אבא

דמעה של אבא/ תמי מספרת סיפורים

אתמול כשהלכתי לבקר את אבא. הבטתי בפניו, ורק אני ראיתי
את אותה דמעה שזלגה מעיניו. ורק אני ראיתי אותו בוכה. ואבא
לא ראה… הוא הסתיר את פניו בוכה. ואני… כאילו לא רואה. תבכה אבא, תבכה! תוציא החוצה את מה שכואב. ואני הסטתי את פניי הצידה, על מנת לא לבייש את… אבא. ואבא מלמל
לעצמו. מסתיר את פניו מתבייש רק ש… לא תראה… שאני בוכה. וניגב את הדמעות. ואני ראיתי אותך אבא! את אותה דמעה! ובכיתי איתך אבא כשאתה לא ראית. אבא! רציתי לצעוק – אני רואה אותך, אוחז בכוחות שעוד נותרו לך. ואבא מחייך, לאותה ילדה – שגדלה. לא רוצה להכאיב, לא רוצה להיות נטל על אותם ילדים. ורק העיניים שלך מדברות ומספרות. באתי לבקר אותך היום אבא. לתת לאותם רגעים שנשארו… שנותרו… כח. צבע ורוד, לאותן מילים אפורות. להעלות מעט חיוך – להודות על אותם רגעים ..קטנים ..אותם קיבלנו מתנה מאלוקים.
ויש רגעים יקרים – לדעת להעריך את אותם הורים
גם כשאנו צעירים – וכשההורים מתבגרים.
להוקיר תודה – ושוב תודה!
אני עומדת ליד החלון, מביטה החוצה למעלה! לשמיים! וממלמלת אבא שבשמיים! נא אסוף את הדמעה של אבא! ואת הדמעות שבתוך הלב! ואת אותן דמעות של עמך ישראל! ויהי רצון שתרחם על כל חולי עמך ישראל. ואני יודעת אבא שבשמיים. כמה רחום וחנון אתה. אני מביטה על אבא שלי, הוא ישן ושלווה על פניו. אותה שיבה, המביאה איתה את השלווה. ויש לי תפילה קטנה בלב. שתהיה שיבה טובה. שנהנה מאותם רגעים מאושרים שנזכה לקיים מצוות כיבוד הורים. והלוואי ונדע ליהנות מכל רגע.. מכל שני-ה. ונדע להודות לך ה‘ על מה שיש. ויש לנו הרבה. ואיך נדע שיש – כשאין. והלוואי שנדע להתמקד בעיקר ולא בטפל. באור ולא באפל. הלוואי ..שנדע לסלוח! לחייך מהלב. רגע שמביא איתו אור. הלוואי שיחזור. הרגע הוא עכשיו הוא לרגע קיים. ולאותו אבא שהאכיל עשרה. ולאותה האמא – הלוואי ונדע לומר רק מילה קטנה. תודה. כי הכל זה לא מובן מאליו. אנו נהנים מרגעים יקרים – תודה על שיש לנו הורים – על שיש לנו ילדים – על שיש לנו את היום – על כל יום.
יש לי בלב תפילה.. להוקיר תודה גדולה.
לשלושה שותפים של האדם – אבא אמא ובורא עולם.
ונזכור דבר חשוב – מעפר באנו ולעפר נשוב.